ימים ראשונים

פתיחה: א) הענין הכללי דיו"ט - שמחה, והענין הפרטי דחג הפסח - חירות וגאולה ב) הדגשתם המיוחדת בשנת הקהל ושנת תִשמח ותְשמח ג) "אסתכל באורייתא" - בקריאת היום, ענינו הפרטי של כל יום א' דפסח: א) ההתחלה והפתיחה דכל עניני הפסח, החל מד' הקושיות שבסדר, מ"מטבילין" עד "מסובין", שתוכנם - ביטול ("מטבילין") שעל ידו נעשית חירות אמיתית, "עבד מלך מלך" ב) מעלת הקביעות בשנה זו - ביום השבת, הדגשת השמחה והגאולה, ובפרשת השבוע, פ' שמיני, וקריאתה שמונה פעמים

ב' דפסח: א) התחלת ספירת העומר, בירור בחי' הבהמה שבאדם, ופעולתה בכל עניני הסדר ב) קריאת היום: "שור או כשב או עז" - בירור בחי' הבהמה ג) מעלת הקביעות בשנה זו - ביום ראשון בשבוע, "תמימות כששת ימי בראשית"

ג' דפסח: א) קביעותו ביום י"ז בחודש, בגימטריא "טוב" - להיותו ההתחלה דחוה"מ, הפעולה בעניני חול (דבר האבד) במצב של מועד ב) קריאת היום: "קדש לי כל בכור" - ענינו בעבודת האדם, ושייכותו לענין הגאולה

לימוד פנימיות התורה; ראיית נרות יו"ט בשעת הקידוש.

המשכת שמחת יו״ט על כל השנה.

ברכת המשכת שמחת יו״ט על כל השנה ולזכות לעריכת הסדרים עם משפחה משלהן.

ברכת החג, ובשו״ט אודות הידידים וקרובים שעדיין נשארו שם.

מעלת קביעות שנה זו; הליכה מחיל אל חיל; ענין עירוב תבשילין; הכנה להגאולה ע״י לימוד נגלה ופנימיות ועבודת התפילה.

מעלת קביעות שנה זו; הליכה מחיל אל חיל; זכי׳ לגאולה

בפסח שחל בשבת הכל כבר מוכן מראש, שכך יהיה על כל השנה; שבשנה הבאה כל אחת תחגוג בבית ומשפחה משלה.

פסח כשר ושמח, מעלת פסח שחל בשבת; הוספת חו"ל לארה"ק, ומתוך שמחה ועונג וכבר עכשיו נהי' בירושלים.

פסח שחל בשבת חיבור עונג ושמחה; לשנה הבאה בירושלים.

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא וכו'" - התבוננות צריכה להביא שיחוש באותו הרגע את יציאת מצרים; לפיכך היא יסוד גדול וכו' באמונת ישראל; היציאה עכשיו ממצרים באה מחמת שהוציא את אבותינו. (ס"א) ההתבוננות ד"הא לחמא וכו'" אינה מספיקה וצריך אף להגבי' את המצות בפשטות; פסח הוא זמן מיוחד לזכירת יציאת מצרים אך שייך לכל השנה; שאלת מה נשתנה ע"י ילד שיצא לאחרונה מ"אחורי מסך הברזל". (ס"ב) ביאור פנימיות הענינים ד"מה נשתנה וכו'"; בגלות זו מטבילין ב' פעמים - בירור הנשמה והגוף הכנה לגאולה שאין אחרי' גלות; בגלות זו יש רק מצה - מגיעים לתכלית הביטול; בכל הגלויות יש שאר ירקות - תענוגות - ובהגלות האחרונה "מרור" העדר התענוג בתאוות עולם הזה בתכלית; מישיבה קל לקום משא"כ מהסיבה וזה מורה על מנוחה בתכלית - שאין אחרי גלות; כ"ז מוסבר ע"פ הבנת הילד המקשה את הד' קושיות. (ס"ג) ביאור הפסוק "בצדקתך תצילני ותפלטני": הצלה ופליטה הם דוקא מענין גדול - בסכנת נפשות, ישועה היא אף לפרטים קטנים; הישועה בדבר גדול באה מעצמות ומהות ובדבר קטן ממלאכים וספירות וכו'; "הטה אלי אזנך והושיעני" אף שהוא לפרטים קטנים ה"ז דבר גדול, ובא מה"בצדקתך - חסד חינם (שבא מעצמות ומהות) - תצילני". (ס"ד) תכלית הבריאה היא שאדם יהי' שותף להקב"ה במעשה בראשית, ע"י תיקון הפגם והעלאת העולמות - "לכפר על כל עוונותינו"; ואת הכח לעבודה זו לוקחים מ"ובנה לנו את ב

ביאור ג' דורות של יוצאי מצרים, של אביו ושלו בעבודה; מתי שייך שיהיו הג' דרגות הנ"ל רק כשיוצא ממציאותו לגמרי ולכן אומרים זאת דוקא בהא לחמא עניא, וכ"ז באופן של "לחמא" שזהו חיותו; חילול השם מאין כמוהו שהי' פסק דין במשך שנתיים ולא שמעו לקולו; אי אפשר לסמוך עליו מאחר שבמשך שנתיים טען שלא הי' פסק דין (בנוגע ל"מיהו יהודי"). (ס"א) בבא הא' - "מה נשתנה" אינה קושיא בפני עצמה אלא היא בכתר, וממנה יצא השינוי בהשתלשלות - בד' קושיות; שכל הילדים כולל אלו שהגיעו עכשיו מ"אחורי מסך הברזל" ישאלו מה נשתנה כו'. (ס"ב) אצל אחז היתה סכנה נוראה מבפנים ומבחוץ, ובזה שישעי' ראה ששמות הילדים הם: ירחמיאל וכיו"ב הבין שתהי' ישועה, עאכו"כ עכשיו. (ס"ג) ביאור אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע על מה נשתנה: הלילה הזה - זמן הגלות, הד' קושיות - הענינים דלעתיד; כל הגילויים דלעתיד נמצאים עכשיו ע"י מעשינו ועבודתינו, ואדרבא הסיבה נעלית מהמסובב; ע"י שיהודים שואלים מה נשתנה ובזמן נעלה, פועלים המשכת כל הענינים בגלוי.(ס"ד) הגילוי דמצרים הי' מלמעלה למטה וזה עורר בישראל המשכת התשוקה והאהבה להקב"ה; ע"י המשכת האמונה בתכלית השלימות אף באופן דקטנות נעשה הקב"ה בדוגמת אב; ואז נמשך ה"ברכנו" בתכלית השלימות. (ס"ה) ביאור חילוק הלשונות דקאפיטל ע"א ול"א שדומים זה לזה; ע"א מדבר בדרגא שלמעלה מסדר השתלשלות ולכן פותח ב"בך", וקאפיטל לא פותח ב"למנצח" - סדר השתלשלות. (ס"ו)

הטעם שרבותינו נששיאנו התחילו ביאוריהם על ההגדה בהפיסקא "הא לחמא עניא". (ס"א) ביאור בהפיסקא הנ"ל והקשר ד"כל דצריך ייתי ויפסח" ל"הא לחמא". (ס"ב) ביאור "הא לחמא עניא". (ס"ג) ביאור דברי המדרש שמשה נתן לבני ישראל לאכול מהקרבן פסח שלו, וההוראה בענין "מיהו יהודי". (ס"ד) ביאור ב' הקושיות (במה נשתנה) דמטבילין ומסובין בזמן יציאת מצרים. (ס"ה) ביאור בהפיסקא "ברוך המקום וכו' כנגד ארבע בנים דברה תורה". (ס"ו) ביאור בהפיסקא "עאכו"כ".

ההתחלה בניגון שמחה. (ס"א) ביאור הנשיאים מתחילים מהקטע "הא לחמא עניא" דוקא; ביאור בקטע זה. (ס"ב) המשך ביאור בקטע הנ"ל במ"ש "כל דצריך ייתי ויפסח" דיכול לתת מהפסח אפילו לא למנוייו, אלא לכל דצריך. (ס"ג) הביאור בפנימיות הענינים בהנפקא מינא בין זמן הבית שהי' ה' קושיות לזמן הזה שיש רק ד' קושיות. (ס"ד) ד' כוסות וכוס החמישי כמו בהקושיות, איך אפשר לומר "קושיא" בדרגא החמישית. (ס"ו) מעשה בר"א וכו' עד שבא תלמידיהם וכו'" דישנם מסיבות וכו' שהתלמידים לא צריכים להיות. (ס"ו) ביאור בסדר הד' לשונות של גאולה שמביא אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך (סתע"ב סי"ד) לא כסדרן הכתוב בתורה. (ס"ז) "ובנה לנו את בית הבחירה (שתכליתו) לכפר על כל עוונותינו". (ס"ט) שיהי' "פרזות תשב ירושלים" ולפני זה "וסכסכתי מצרים במצרים" עד שנבוא להגאולה. (ס"י)

הטעם שרבותינו נשיאינו פירושו את ההגדה החל מ"הא לחמא עניא", ומדוע אין מכריזים פיסקא זו לפני כוס ראשון. (ס"א) ב' הפירושים ב"הא לחמא עניא" וענינם, ובעבודה. (ס"ב) ה"והגדת" הוא מענה לכל הד' בנים, ההכרח - במיוחד בזמן זה - להפיץ המעינות לכל ישראל. (ס"ג) בענין מצרים שהוא (לכאורה) בית האסורים, והמשך ביאור בפירוש רש"י (מש"פ צו) בענין ההודאה על הניסים. (ס"ד) בטעם סדר הד' בנין (חכם, רשע, תם, שאינו יודע לשאול), הביאור בפירוש רש"י (שמות יג, יד) בענין זה, והטעם שמשנה סדרן. (ס"ה) ה"ביכל" שהגיע בימים אלו הוא ע"ד יציאת מצרים; מאמר להבין ענין פסח ומצה. (ס"ז) המשך הביאור בפירוש רש"י בטעם שינוי סדר הבנים, מצד ענין החינוך. (ס"ח) הביאור ב"ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו" ע"ד העבודה. (ס"ט)

הטעם שהנשיאים התחילו את ביאוריהם על ההגדה בהפיסקא "הא לחמא עניא"; הטעם שאינו מתחיל פיסקא זו בההזמנה ד"כל דכפין ייתי וייכול וגו'". (ס"א) השנה - שנת הקהל ולזה קשר מיוחד לכל דכפין וכל דצריך. (ס"ב) ביאור הקישור בין השתא הכא כו' לכל דכפין כו'. (ס"ג) ביאור בפיסקא "מה נשתנה". (ס"ד) ביאור דברי רבי אלעזר בן עזריה "הרי אני כבן שבעים שנה וגו'". (ס"ה) ביאור הפסוק "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק". (ס"ו) ביאור דברי רבי אליעזר "שכל מכה ומכה כו'" ודברי רבי עקיבא. (ס"ז) ביאור הקטע "אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו". (ס"ח)

תוכן וענין סיפור ההגדה הוא בכדי לתרץ איך שייך בזמן הזה אחרי גאולת מצרים גלות  עניות וכו', ועפ"ז יובנו כו"כ דיוקים בהפיסקאות: (ס"א) "הא לחמא עניא וכו'". (ס"ב) "כנגד ארבע בנים וכו'". (סי"א) "מתחילה עובדי עבודה זרה וכו'". (סי"ג) "והיא שעמדה וכו'". (סט"ו) "וירעו אותנו המצרים". (סי"ח) "ובנה לנו את בית הבחירה". (סי"ט)

אמירת ההגדה בשמחה ובקול רם; חילוקים שבין קידוש דפסח לקידוש דשבת ליום טוב ומפני זה "קדש" בסדר של פסח; שייכות פסח לפורים. (ס"א) ביאור בזה שלא גזרו גזירה ד"שמא יעבירנו" בפסח ע"פ המבואר בחסידות שכל הענינים נמשכים ממילא ע"י השבת. (ס"ו) ביאור בסיפור דר"א ור"י וכו' איך זה שתלמידיהם הי' צריכים להזכיר להם על זמן קריאת שמע. (ס"י) ביאור בענין תם ושאינו יודע לשאול. (סט"ז) מחלוקת ר"א ור"ע קשור עם הד' יסודות וההיולי. (ס"כ)

אמירת ההגדה צ"ל "בקול רם - קלא דלא ספיק", למעלה מהגבלתו; ביאור ענין "בתחלתו הוא ארוך" שבלי גבול אמיתי נראה גם בתחלתו. (ס"א) דיוק הניקוד "הא לחמא וכו' - בצירי; ביאור מנהגי אדמו"ר מהוריי"צ שלא להגבי' את הקערה ולגלות מקצת הפת לפני "הא לחמא עניא" ושייכותו לנשיאי (וחסידי) חב"ד ובדור האחרון דוקא. (ס"ד) ביאור בפיסקא "ואילו לא הוציא הקב"ה… אנו ובנינו ובני בנינו וכו'" שגאולת פסח היא גאולה נמשכת; מזכירים כאן רק ג' דורות ("אנו ובנינו ובני בנינו") דעד כאן רחמי האב וכו'. (ס"ו) בשאלת בן הרשע "מה העבודה וכו'" נכלל גם הסוג רשע שמקיים כל התורה ומצוות רק טוען מדוע צריך לעשות הכל בקבלת עול - עבודה; ובתשובת הבן חכם (שהרשע סמוך לו) מודגשת מעלת הקבלת עול. (ס"י) ב' התנועות ד"מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", "ועכשיו קרבנו המקום" אצל כאו"א. (סי"ב) "בכל דור ודור… יצא היום ממצרים" - מדגיש שצריך להיות "קבלת עול", "לא את אבותינו בלבד… אלא אף אתנו" - מדגיש שצ"ל קבלת עול גם בשכל (אבותינו) ומדות (אותנו). (סי"ג)

להנפש הבהמית יש (עכ"פ) ידיעה גם בענינים רוחניים וגם זה פועל עליו, ע"י שיתבונן האדם - בפרט בליל חג הפסח - בענינים אלו יפעול הגאולה הפרטית שלו "והסירותי את לב האבן" עכ"פ גם בזמן הזה. (ס"א) ביאור בפיסקאות בהגדה:"כאן הבן שואל מה" - ענין שם מ"ה וב"ן בעבודה. (ס"ב) "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו" - אף ד"אין קוראין אבות אלא לשלשה". (ס"ד) "יכול מראש חודש" - היינו ש"יכול" - הווה אמינא דתורה היא גם תורה. (ס"ה) "ברוך שומר הבטחתו" - הי' יכול לומר שקיים יותר מהבטחתו. (ס"ו) "לפיכך אנחנו חייבים" - ישיבה - וזה שאין מברכים באמירת הלל. (ס"ז) ענין מים אחרונים לעתיד לבא - כשיהי' "ואת רוח הטומאה אעביר". (ס"ח) בענין כוס של אלי' "כוס אחד יותר מן המסובים". (ס"ט)

לילות הפסח - גילוי אלקות בגשמיות; מעין ימות המשיח וזה מביא לשמחה רבה. (ס"א) "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא הכא לשנה הבאה בני חורין" - כפל הלשון. (ס"ב) "כנגד ארבע בנים דברה תורה" - התורה נותנת כח שכשמקרבים יהודים ידברו עם כל אחד מה שמתאים לו. (ס"ד)"ואקח את אביכם וכו'" - עבודת אברהם אבינו ע"ה - המשכת המקיף בפנימיות, וזה תביא הליכה לפנימיות המקיף. (ס"ו) מזיגת כוסו של אלי' לאחר שאומרים לשנה הבאה בירושלים, כי גם אז תהי' עבודתו של אלי', שהיא זיכוך הגשמיות. (ס"ז)

ביציאת מצרים יחוד ב' הפכים, גילוי עצמות ומהות במקום הכי תחתון - "ערות הארץ" ומלאה גילולים, וכן גירות שגוף גשמי יהי' קדוש - יחוד ב' הפכים, וההוראה דלכל יהודי נמשך גילוי הנ"ל וביכלתו לצאת ממצרים וכן הוא גם בנגלה דאומרים הלל גם בליל פסח דלילה כיום יאיר. (ס"א) "הא לחמא עניא" - עבודת הבירורים דאבהתנא הי' במצד של עניות היפך הקדושה ונפעל בזה ע"י אור שלמעלה מהשתלשלות, וההוראה דע"י ביטול מבררים ניצוצות גם במצב דעניא, דכל ענין הגלות הוא עבודת הבירורים. (ס"ז) "כולנו חכמים" - סיפור יציאת מצרים ממשיך אור שלמעלה מטעם ודעת דאז אין מספיק מיצר הגרון כאדם שיש לו טמטום הלב, ואף חכמים דאין מספיק אצלם מיצר הגרון צריכים לספר ובאופן דכל המרבה יציאה מהגבלות השכל. (ס"ח) "חכם מהו אומר": חכם כנגד אצילות שענינו ביטול, ומקשה מה העדות דמצוות צריכים לקיים בלי טעם ואף חוקים אין שייך לומר חוקה חקקתי, היות שאינו מציאות נפרדת מהאדון, וע"כ התשובה דפסח הוא דילוג של עצמות ומהות בארץ מלאה גילולים ובאופן דסדר והדרגה, "הלכות הפסח", חיבור ב' הפכים דזה בא מדרגא שלמעלה מאצילות ומתגלה בעולם הזה דוקא. (ס"ט) "והיא שעמדה" - א) ההבטחה שהבטיח לישראל, ב) העמידה בנסיונות והוא ענין האמונה, תיווך ב' הפירושים דע"י הבטחון מתעוררת ההבטחה שלמעלה. (ס"י) (המשך למאמר) הלשון "כפולה ומכופלת" מרמז לב' ענינים המתחלקים לשתים, ב' בתשובה תתאה, וב' בתשובה עילאה, דזהו גם הסיום "לכפר על כל עוונותינו", ענין התשובה לבטל הישות דיש מי שאוהב דגם זה נקרא עון. (סי"ב)

טעם השמחה בליל פסח - כי אז גילוי העצמות. (ס"א) ביאור טעם חתימת הבעש"ט "מאקופ" מלשון חפירה; ענינו מן המיצר אל המרחב; הקשר לפסח ולכללות גילוי החסידות. (ס"ב) ביאור ענין "יחץ" - שני הפכים (חלק קטן וגדול), מן המיצר אל המרחב. (ס"ה) ביאור "הא לחמא עניא" - קשר ג' ענינים שבפיסקא זו. (ס"ו) "מעשה בר"א וכו'"; אי גרים חייבים בסיפור יציאת מצרים; הוראה בעבודה - יש תורה שלמעלה מבירורים, וסיפור יציאת מצרים למעלה מזה. (ס"ז) "וימררו את חייהם גו'" - ב' פירושים; יגיעה בתורה; ענין נשמות התועות. (ס"י) ביאור סיפור הצמח צדק שאי אפשר לומר שאדמו"ר הזקן שבר את מכסה קופת הטבק. (סי"א) "על גאולתנו ועל פדות נפשנו" - ב' ענינים. (סי"ג)

בענין "הא לחמא עניא" דקאי על הבחינה החמישית (שלמעלה מהגבלה), שנמשך במצה, ומאיר בלילי פסח; פיסקא זו מודגשים ב' הקצוות דעניות ועשירות - מעומק הכחות לעומק רום - שנפעל בפסח. (ס"א) "בליל (בגימטריא ע"ב) הפסח הבן (שם ב"ן) שואל מה (מגלה בחי' מ"ה)" וביאורו. (ס"ט) "ימי חייך הימים… הלילות… ימות המשיח" ג' הענינים בסדר מלמטה למעלה. (ס"י) ההוראה מ"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". (סי"א) העבודת פרך ממררת גם חיים רוחניים, וביאורו. (סי"ג) ביציאת מצרים ניתנה הגאולה שלימה בכח, וצריך לגלותה לפועל. (סי"ד)

תחלת סיפור יציאת מצרים מהפיסקא "הא לחמא עניא" ולכן סיומו "השתא הכא כו'" כי זהו חלק מיציאת מצרים שאז הותחל הגאולה העתידה. (ס"א) ביום ב' דפסח עושים משהו לזכר נס פורים, דיש מעלה בפורים על פסח שהוא אתערותא דלתתא שנמשך בפנימיות, ודוקא ביום ב' דיום טוב של גליות, דיתרון האור כו'. (ס"ד) בדרך כלל צריך להיות "הא לחמא כו'" - בצירי, ולפעמים (הי' אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע אומר) בקמץ, בחינת הכתר, דצריך לפעמים לברר בדרך ממילא, לכתחילה אריבער. (ס"ו) ע"י התקשרות בתורה מצרפים במעשים טובים מגלגול קודם לסייע לו עתה כרבי אלעזר בן דורדייא. (ס"ז) ב' בחינות ביציאת מצרים, יציאת מצרים בפנימיות הוא רק "בימים", ויציאת מצרים בפשטות (שגם זה פנימיות) גם "בלילות", וחכמים ובן זומא לא פליגי. (ס"ט) החכם צריך לברר הרשע, ומ"מ מ"שאלת" החכם נובע בהשתלשלות שאלת הרשע; "שאינו יודע לשאול" הכי נעלה - אלקות בפשיטות. (סי"ב) כוונות כל הגליות הוא לברר בירורים ולצאת ברכוש גדול, ולכן הסכים לזה אברהם אבינו. (סי"ג) "ולא העבירנו בתוכו בחרבה" דבחינת היום - עלמא דאתכסיא - לא פעל לגמרי (אלא בדרגת בינוני כו') - "דיינו", כי עכ"פ השתחררנו ממ"ט שערי טומאה. (סט"ו) מאמר ד"ה כמה מעלות טובות למקום עלינו, והוסיף ש"עלינו" (גם) הפירוש על ידינו. (סי"ח) שבירת מצה אמצעית לה' חלקים - כנגד (שבירת ה' גבורות, ענין הצפון לתקן הרע הצפון - עצם הנפש, ע"י פנימיות התורה. (סי"ט)

בחג הפסח יש שמחה הכי נעלית מחמת ענין הגילוי, אתערותא דלעילא, וגם ענין אתערותא דלתתא; סיפור בר' לוי יצחק מבארדיטשוב שאמר רמז בראשי תיבות קשר"ק על העמל ויגיעה שקודם חג הפסח. (ס"א) ביאור מאדמו"ר מהוריי"צ על פיסקא "הא לחמא עניא" - העניות ברוחניות "אוכלת" את המוחין (אבהתנא), אבל גם מי שבמצד זה אין לו להתייאש, כי כבר הי' לעולמים (במצרים). (ס"ה) סמיכות החכם לרשע כי דוקא החכם הוא הצריך לעבוד עם הרשע ולבררו; בקשת אדמו"ר מהוריי"צ מהמקושרים ביותר (שבפשטות הם יודעי תורה במיוחד) לעבוד עם אנשים פשוטים. (ס"ו) בן החמישי, זה שלא בא לסדר כלל, הוא (בפנימיות הענינים כנגד מדור הקליפות; דברי אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בענין גדול הרחמנות על זה שאפילו תורת חסד אומרת שאסור לרחם עליו; עיקר ההגדה היא על כוס שני שכנגד הרשע; ההגדה מתחלת בההזכרה שבתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. (ס"ז) ברית אברהם אבינו ע"ה שהי' בינו לבין הקב"ה היא שעמדה לנו, וברית זו אינה מצד תורה ומצוות (שהרי הברית היתה קודם מתן תורה). (ס"ט) "וימררו את חייהם" - שבעוד הגלות פוגע בדביקות בני ישראל להקב"ה אבל אין להתייאש כי כבר כבר הי' לעולמים. (ס"י) "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך"; במצרים גילויים למעלה מאצילות; ההוראה שצריכים לעבוד בעצם הנשמה עם אלו הנמצאים בבחינת מצרים. (סי"א) "לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה ממצרים אלא אף אותנו גאל עמהם שנאמר ואותנו הוציא… למען הביא אותנו… אשר נשבע לאבותינו" - מצד זה שגאל את אבותינו ניתן כח עבור הגאולה דעכשיו שבכל יום - בכל דרכיך דעהו. (סי"ד)

פיסקא "הא לחמא עניא" - ענין המצה. (ס"א) אמירת ההגדה בקול רם ובשמחה. (ס"ג) הוראה מסדר ד' הקושיות - זהירות במנהג ישראל. (ס"ד) כנגד ארבע בנים דברה תורה, שצריכים להשפיע גם על הבן רשע. (ס"ה) ביאור בקא סלקא דעתך "יכול מראש חודש". (ס"ו) פיסקא "וירד מצרימה אנוס ע"פ הדבור", והוראה בעבודה. (ס"ז) פיסקא "ואת עמלינו אלו הבנים" והוראה . (ס"ח) הטעם שאין מפסיקים באמירת "דיינו". (ס"ט) ג' ענינים - "פסח מצה ומרור". (ס"י) מנהג הספרדים לסבב בליל הסדר את השולחן עם שק על הכפתיים. (סי"א) אמירת "לשנה הבאה בירושלים" פעמיים בשנה. (סי"ב)

הנהגת חג הפסח (זהירות מענינים האסורים ומאכילת חמץ) תלוי כל השנה כמו בראש השנה. (ס"א) ט"ו סימנים בסדר של פסח (בסידור אדמו"ר הזקן) בגימטריא י-ה שבשם הוי' - עניני חכמה ובינה. (ס"ג) "הא לחמא עניא וכו'" - פירוש אפילו דרגות הכי נעלות (אבהתנא - מוחין) מכיון שהם במצרים הם לחמא עניא. (ס"ה) "מעשה ברבי אלעזר וכו'" - תלמידיהם אמרו להם שמכיון שהאור שהמשיכו האיר כבר אצלם, יכולים כבר לקרות קריאת שמע. (ס"ו) אמירת ההגדה בקול רם. (ס"ז) "מתחילה עובדי עבודה זרה וכו'" - שלימות הבירור כשתחילים מהמטה ורק אח"כ קרבנות המקום וכו'. (ס"ח) פירוש הפסוק רבבה כצמח השדה גו'. (ס"ח) ואת עמלינו אלו הבנים, כדי שיהי' ענין בפנימיות צ"ל יגיעה. (סי"א) קרבן פסח - גילוי שלמעלה מהשתדלות ואי אפשר להמשיכו, ולכן בזמן הזה אינו מצה - יכולים להמשיכה ע"י עבודה וחיובה מדאורייתא. מרור ענין המרירות ואין זה עבודה וחיובו רק מדרבנן. טעם אכילת שני זיתים לאפיקומן ולא שלשה והביאור בפנימיות. (סי"ג) הטעם שלא ביאר אדמו"ר מהוריי"צ בחלק השני של ההגדה. (סט"ז) לשנה הבאה בירושלים העיקר שיהי' בירושלים ולא ענין הבאה. (סי"ז)

ההבדל בין כל המועדים לחג הפסח - שכל המועדים המשכה במדידה והגבלה, ופסח - המשכה למעלה ממדידה והגבלה.

ביאור מדוע אומרים "הא לחמא עניא" - "הא" - בצירי ולא בקמץ. (ס"א) "ויוציאנו ה' ביד חזקה" - למעלה מהגבלות דסדר השתלשלות. (ס"ה) פעולת פסח גם בבן חכם. (ס"ו) חיוב הד' כוסות דוקא משנחשך - בלילה, ולא בהזמן ד"תוספת יום טוב". (ס"ז) "וירד מצרימה אנוס ע"פ הדיבור" הביאור בזה. (ס"ח) "ואת עמלינו אלו הבנים" - צריך להשתדל במסירות נפש על בנים. (ס"י) ביאור המחלוקת דרבי אליעזר ורבי עקיבא אם כל מכה היתה של ד' מכות או של ה' מכות. (ס"ט) חג הפסח נמשך תמיד - ענין האמונה. (סי"א)

השכינה בשמחה מיוחדת. (ס"א) "הא לחמא עניא" - ניקוד תיבת "הא". (ס"ב) "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים" - אפי' כהנים ולויים; ראי' לזה וההוראה. (ס"ג) "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" - הטעם. (ס"ד) "כנגד ד' בנים" - כאו"א כלול מד' סוגים; סמיכות החכם לרשע. (ס"ה) "מתחלה… תרח אבי אברהם" - התקשרות אב ובן בכל הענינים, ובעבודה. (ס"ז) "והיא שעמדה" - ב' פירושים ותיווכם. (ס"ח) "דיינו" - חסידים באחדותם יביאו את הגאולה. (ס"י) "על אחת כמה וכמה… למקום" - טעם קריאת הקב"ה בשם "מקום", והסיום במעלת ובנה לנו בית הבחירה. (סי"א) פיסקא "לשנה הבאה בירושלים". (סי"ג)

"כולנו מסובים" - פירוש כולנו במדריגת אצילות שלא סובלים ענין החטא, וכל זה ע"י הגילוי בזמן יציאת מצרים. (ס"א) ענין "מתחלה עובדי עבודה זרה" שבכל אחד, ובדרגא חדא יכול להתהפך לצדיק גמור. (ס"ד) כל ה"דיינו" יש להם שייכות ביניהם (ולכן אין מפסיקים) והיינו שיציאת מצרים יש לו שייכות לבנין בית המקדש. (ס"ו) מנהג בית הרב הי' לא לבאר חלק הב' בהגדה; דיוק הלשון "לשנה הבאה בירושלים". (סי"א)

אמירת ההגדה בקול רם ובשמחה. (ס"א) טעם אמירת "לחמא עניא בארעא דמצרים". (ס"ב) לחמא עניא - ענין הקבלת עול. (ס"ג) טעם אמירת "טאטע איך וועל בא דיר פרעגן די פיר קשיות". (ס"ד) ענין "מסובין" בעבודת האדם, ותירוץ לקושיא בזה. (ס"ה) החידוש בגילוי דפסח שמשפיע בעבודת בירור נפש הבהמית שבספירת העומר. (ס"ז) ביאור בדברי אדמו"ר מהורש"ב "א שיינע מסיבה" על מעשה ברבי אלעזר וכו', כי ראה אותם בעיני בשר. (ס"י) שייכות חכם לרשע שסמוכים זה לזה, ובנוגע לפועל שהתלמידים ידברו בבתי הכנסיות בימי חג הפסח דברי התעוררות. (סי"א)

בפסח שחל במוצאי שבת אומרים מן הפסחים ואח"כ מן הזבחים, וכשחל בחול אומרים מן הזבחים ואח"כ מן הפסחים - בעבודה. (ס"א) הרבי (אדמו"ר מהוריי"צ) הי' גומר את הסדר השני אחרי חצות, ומנהגו היה לבאר כמה פיסקאות בהגדה. (ס"ט) ביאור כמה פיסקאות בהגדה:א) הבן שואל מה נשתנה.ב) פסח אינו נאכל אלא למנויו.ג) ואת עמלינו אלו הבנים.ד) ר' יוסי הגלילי וכו'.ה) מרור.ו) צפון.