ימים אחרונים

The ultimate kindness, the revelation of G-d’s Sovereignty.

שיחת אחחרון של פסח ביאור המדרש "אימתי הן תמימות, כשיבוא פסח בשבת ויתחילו לספור במוצאי שבת ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית" - המשכת בחי' "ממחרת השבת", דרגא שלמעלה משלימות העולם, ב"שבע שבתות", גדרי העולם (ימי בראשית) השלימות ("תמימות") דספה"ע שבחג הפסח - השבוע הראשון והעיקרי דספה"ע, מדת החסד פסח שחל בשבת ובפרשת שמיני - "ממחרת השבת", דרגא שלמעלה משבת, בחי' שמיני הדגשת ענין הגאולה באחרון של פסח שחל בשבת ובפרשת שמיני בענין "אימתי הן תמימות" ביאור ג' הפירושים בענין "תמימות תהיינה" - תמימות במנינם, תמימות כימי בראשית ותמימות שע"י הקרבת העומר ושתי הלחם - והשייכות ביניהם הצעת קושיות בכל הפירושים והביאור בהקדמת ביאור בכללות הגדר דמצות ספירת העומר (המציאות דספירת הימים ומצות הספירה) יחודה של ספירת העומר מכל מצות התורה - א) שיוצרת מציאות החפצא דהמצוה בעולם. ב) שהיא בהזמן עצמו, כהכנה למתן-תורה: א) שיהי' ניכר בעולם שמציאותו בשביל התורה. ב) פעולה בגדרי העולם התאמת גדרי תוכן המצוה לג' הפירושים ב"תמימות תהיינה"; יישוב הקושיות דלעיל (ס"ד-ה'); קיום המצוה כתיקונה כשיבוא משיח באמצע הספירה

שיחה א: ענינו של חג הפסח - דילוג וקפיצה באופן דמוסיף והולך מיום ליום, ופעולתה על כל השנה - שהעבודה היא באופן דמוסיף והולך בדילוג וקפיצה, ועד לדילוג וקפיצה מהגלות לגאולה, כמודגש במיוחד באחרון של פסח שיחה ב: הוראה מהקביעות דחג הפסח בשנה זו - שהתחלתו וסיומו ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות, ובפ' שמיני - דילוג וקפיצה גם בנוגע לעניני חול, כי, עצם מציאותו של יהודי היא באופן של דילוג וקפיצה, ולכן פועל גם בעניני העולם לגלות הפנימית שבו שיחה ג: ע"ד המנהג דעריכת "כינוס תורה"; והמנהג דשתיית ד' כוסות בסעודת משיח שיחה ד: השתתפות ב"כינוס תורה" - בדברי הרמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל (השיעור דאסרו-חג) "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש כו' ה"ז נתקדש קדש קדשים" שיחה ה: לנגן שבעת הניגונים של רבותינו נשיאינו

המעלה דשביעי של פסח לגבי אחרון של פסח - שאין זהרק ענין שבעתיד, אלא שכבר הי' לעולמים, ועי"ז נעשית גם הגאולה בפועל ובמזומן השייכות לתוכן הענין דקרי"ס בשש"פ - שבחי' ההעלם הכי עליון נמשכת ובאה בגילוי למטה, חיבור דמשפיע ומקבל בתכלית האחדות, עד לאופן שלמעלה מגדר של התחלקות המשכת וגילוי עניני הגאולה העתידה במעשה בפועל - בסעודת משיח באחרון של פסח

שיחה א: ההכרח דקיום המנהג דסעודת משיח באכילה גשמית, אף שלכאורה "אי בעי עושה כולו לה'" ע"י העדר האכילה - כי, "סעודת משיח" (שעל ידה ממשיכים ומביאים הגאולה העתידה בפועל ממש) היא העדין ד"כולו לה'" לאמיתו שיחה ב: המנהג דשתיית ד' כוסות בסעודת דמשיח ושייכותו לגאולה העתידה שיחה ג: השייכות דפסח למתן תורה - החלטות טובות בנוגע ללימוד התורה, ועריכת "כינוסי תורה" לסיים ולהשלים שתיית ד' כוסות

אחרון של פסח: א) "אחרון", "מאסף לכל המחנות", תיקון ושלימות החסרון (אבידה) בניני הפסח בסיומו של הפסח ב) "אחרון של פסח" - תיקון ושלימות באופן של דילוג וקפיצה ג) הפטרת (וקריאת) היום - ע"ד הגאולה העתידה

שיחה א: מעלת "סעודת משיח" - כללות ענין הסעודה (החל מנט"י), וסעודת משיח שיחה ב: מעלת סעודת משיח בקביעות שנה זו - ביום השבת, שממנה נכנסים ל"סעודתא דדוד מלכא משיחא" במוצש"ק; ההכנה לחידושו של משיח בעולם - קיום מצוות שנצטוו בני נח שיחה ג: אחרון של פסח וסעודת משיח - בשנת הקהל ושנת תשמח שיחה ד: אחש"פ וסעודת משיח - בפ' שמיני, ובקביעות שקורין "ויהי ביום השמיני" שמונה פעמים שיחה ה: ביאור המנהג דאכילת מצה שרוי' באחרון של פסח, משא"כ בשבעת ימי הפסח שיחה ו: ע"ד הפעולות בימי הקיץ

גדר החיוב דחינוך - הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א שיחה א: השלימות דימות המשיח נעוצה בתחלת הבריאה - "ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח", אלא, שיש צורך בהקדמת הירידה כו', שעי"ז באים לעילוי גדול יותר מכמו לפני הירידה - לא רק "כמים לים מכסים", דוגמת "מים במים" דהתחלת הבריאה (אלא שחודר גם בארץ, "ומלאה הארץ גו' כמים לים מכסים"), אלא "והניף ידו על הנהר", למעלה מבחי' המים; וכל זה - גם בעבודתו הפרטית דכאו"א מישראל בכללות ימי חייו (ודוגמתו בעבודה דכל יום), שע"י הירידה למטה מתגלה עצם הנשמה, בחי' היחידה שיחה ב: הגילויים דימות המשיח - ע"י מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות, ובפרט באחרון של פסח, ובסעודת משיח, כולל המנהג דשתיית ד' כוסות בתומכי תמימים, חיילי בית דוד, שעל ידם נפעל הנצחון דמלחמת בית דוד שיחה ג: א) הדגשת ענין החינוך בחג הפסח, הן בימים ראשונים - בנוגע לגאולה ממצרים, והן בימים האחרונים - בנוגע לגאולה העתידה ב) השתתפות ב"כינוס-תורה" - גדר החיוב דחינוך שיחה ד: א) הקביעות דאחש"פ (וכן ר"ח ניסן, א' דפסח, וער"ח אייר) ביום השלישי בשבוע, והקשר לגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ב) ע"ד עשיית "מקדש מעט" ע"י כאו"א מישראל, מגדול ועד קטן ג) שיעור היומי בחומש - שתויי יין, "אינו בן חיוב" למעליותא, דוגמת עבודת נדב ואביהוא ד) שיעור היומי ברמב"ם - המקדש באיסורי הנאה מדרבנן שיחה ה: ע"ד בניית שכונה חדשה בירושלים עיה"ק, והשתתפות בהנחת אבן הפנה - גם מההתוועדות דאחש"פ

שיחה א: התגלות ופירסום הענין ד"סעודת משיח" וד' כוסות לכל ישראל - בדורנו זה האחרון דוקא, בבד בבד עם התפשטות והפצת המעיינות חוצה ממש שיחה ב: א) קביעותה של "סעודת משיח" (לא בדגים ובשר, אלא) ביין - דוגמת "כוס של ברכה" דדוד מלכא משיחא ("כוסי רוי'") בסעודה דלעת"ל - בהתאם לחידוש דמשיח צדקנו שילמד לכל העלם פנימיות התורה, יין שבתורה. ובזה גופא - יין שלאחרי הסעודה ("כוס של ברכה"), יין בפ"ע, שאינו שייך לנגלה דתורה (סעודה) - רזין דרזין. ודוגמתו ב"סעודת משיח" - שנתתקנה ביין דוקא, פנימיות התורה, וביין גופא - ד' כוסות, בחי הרביעית (סוד) שביין דתורה גופא - רזין דרזין ב) מענה להטענה ע"ד הפירסום ד"סעודת משיח" ושייכותה לכאו"א מישראל: (1) בכל מוצש"ק - "סעודתא דדוד מלכא משיחא", ויתירה מזה - בסעודות דשבת: סעודה דמלכות, ז"א, עד לעתיק! (2) בתפלה בעת פתיחת הארון בכל יו"ט - "ויתקיים בנו מקרא שכתוב (על משיח צדקנו) ונחה עליו רוח ה'". ולכן, יש לפרסם את הדבר עוד יותר - לגלות ניצוץ משיח שבכאו"א מישראל שיחה ג: א) פעולת גילוי הארץ המשיח באחש"פ בכל עניני העבודה - שנעשים ב"רוחו של משיח", מצד בחי' היחידה, למעלה ממדידה והגבלה ב) שיעור חומש היומי: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - המשכת החיות (דבחי' יחידה) בהמצוות ג) שיעור היומי (דאסרו-חג) ברמב"ם: (1) ביאור פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בענין טיבול מצה בחרוסת. (2) הביאור בפנימיות הענינים: "חרוסת", שאין בה שיעור - בחי' העצם שלמעלה משיעור. וחיבורה עם מצה ומרור שיש בהם שיעור (ע"י הטיבול) - גילוי והמשכת בחי' העצם בעבודה בפועל, במדידה והגבלה ושיעור שיחה ד: "מעשה גדול" - מעלת הכפי', שמודגשת ביותר בפעולה שהיא מחוץ להאדם לגמרי - ההשפעה על אוה"ע לקיים מצוות שנצטוו בני-נח שיחה ה: כיבוש יריחו - מנעולה של א"י - בכ"ב ניסן, שלימות הארץ

שיחה א: הקשר המיוחד דשבת עם אחרון של פסח בשנה זו: (א) אחש"פ ביום החמישי - "קמי שבתא", התחלת ההכנה לשבת. (ב) בפ' אחרי - התוכן ד"אחרון (של פסח)", ולכן, יש להמשיך בענינים שנתבארו באחש"פ - טיבול מצה בחרוסת. והעיקר 0 הדגשת ענין הגאולה, הן באחש"פ והן בפ' אחרי, ע"י ההוספה ב"מעשינו ועבודתינו" באופן של גאולה שיחה ב: הקשר דשבת זו עם השבת שלפני' - שבת חוה"מ פסח, שבה מפטירין ביחזקאל בענין תחיית המתים - חידוש במעשה בראשית - שלימות הגאולה, באופן נעלה יותר מההפטרה דאחש"פ - התחלת הגאולה, גם כאשר עולם כמנהגו נוהג. וההוראה - תוקף האמונה בשלימות הגאולה באופן שלמעלה מהטבע לגמרי, ומעין ודוגמא - במעשינו ועבודתינו באופן שלמעלה מגדרי העולם שיחה ג: א) שאלות בפרש"י: (1) הגימטריא ד"בזאת". (2) "ונתתי פני - פנאי שלי. (3) "כמעשה ארץ מצרים - מקולקלים מכל האומות" ב) לקוטי לוי"צ (ס"ע רעז) - הקשר לענין הגאולה ג) שיעור היומי ברמב"ם: (1) "הסכך של סוכה אינו כשר מכל דבר". (2) "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית". (3) "עבדים שלא מלו ולא טבלו . . מותרים לעשות מלאכה בשבת לעצמם בפרהסיא כישראל בחול" ד) ההוראה מציווי ה' ליחזקאל: "הנבא על העצמות ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר ה'" - שיש להשמיע "דבר ה'" גם ליהודים שהם בבחינת "עצמות היבשות", ובודאי שמצליחים להחיותם ולהעמיד מהם "חיל גדול מאד מאד" שיחה ד: א) ג' ענינים של גאולה - בפרקי אבות ב) חלוקת משקה - עבור התוועדויות, ושליחות למקום רחוק שיחה ה: א) הביאורים בפרש"י ב) הביאור בלקוטי לוי"צ ג) הביאור בפרקי אבות ד) הביאורים ברמב"ם

שיחה א: ס"א - "שמיני של פסח" - דילוג וקפיצה באופן שלמע' מההיקקף דהשתל', אבל עדיין בערך להשתל' - "שומר ההיקף"; ו"אחרון של פסח" - דילוג באופן של בל"ג ממש. וגילוי בחי' "אחרון של פסח" - לאחרי עבודת הדילוג דבנ"י באופן ד"שמיני של פסח", ואי"ז באופן שהעבודה היא "כלי" לגילוי זה, כי אם שמעוררים ענין חדש לגמרי שבאי"ע כלל, מצד הענין ד"למעשה ידיך תכסוף" שיחה ב: סי"ד - יום הולדת הרמב"ם בערב פסח - יום הכולל ריבוי עניני עבודה מן הקצה אל הקצה, ובאופן שחילוקי העבודה ברורים לכל, לקטן ולגדול; ודוגמתו בחיבורו של הרמב"ם - הלכות התורה כולה, בלשון ברורה, לקטן ולגדולסי"ט - שיעור היומי דערב פסח: (1) מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה - הדיוק ד"ראשונה" גם בקו השלילה, (2) הרמב"ם אינו מזכיר מספר ז' המצוות שמדרבנן, כי ע"פ הלכה שייך הוספה שיחה ג: סכ"ד - "והדריך בנעלים" - ע"ד ה"תהלוכה"; ד' כוסות דאחש"פ שיחה ד: סכ"ט - 850 שנה להולדת הרמב"ם, וההוראה דמספר זהסל"ב - שיעור היומי הרמב"ם - "כתר תורה" - העילוי ד"מוכתר בכתר תורה", שהתורה חודרת ומקיפה את כל מציאותו, כולל - כהונה ומלכות, עד למלכות שמציאות העולם, וכל עניני העולם - שכולם חדורים בענין התורה; והקשר לסיום הרמב"ם - "ממציא כל נמצא", שמציאותם של כל הנמצאים היא אלקות, ולעת"ל - בגילוי, וההכנה לזה - "כתר תורה", ואפילו אצל אוה"ע - בשבע מצוות דידהו שיחה ה: סמ"ו - ביאור פרטי הרמזים בספה"ע דאחש"פ שיחה ו: סנ"ג - אמירת לחיים לאחרי ד' כוסות - כוס חמישי שיחה ז: סנ"ד - אחש"פ - כ"ב ניסן - התחלת כיבוש יריחו, וענינו ברוחניות - "מורח ודאין" *   *   * הדרן על הרמב"ם (מוגה) שלימות לימוד התורה ("דעה את הוי'") לעתיד לבוא - "לא יהי' עסק כו' אלא לדעת את ה' בלבד" - שלילת כל עסק אחר שגם הוא עבודה למקום ב"ה, כי אם "לדעת את ה'", ואך ורק לשם ידיעת ה' ("בלבד"), שזוהי שלימות לימוד התורה באופן שנעשה "מוכתר בכתר תורה" (שברמב"ם הלכות ת"ת פ"ג ה"ו), ולעתיד לבוא תהי' מעלה זו אצל כל באי העולם (גם בני נח), ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".

מוגה (בדבר לימוד הרמב"ם - אידיש; בלה"ק) תקנת לימוד ספר היד החזקה להרמב"ם ע"י כל ישראל בשלשה מסלולים: ג' פרקים ליום, פ"א ליום, ספר המצוות. בלתי מוגה שיחה א: ס"א - אחרון של פסח - "ממוצע" בין ימי הפסח וכל ימי השנה, וענינו - להמשיך את עניני חג הפסח בכל השנה שיחה ב: ס"ז - ההפטרה דאחרון של פסח - גאולה העתידה, וביו"ט שני של גלויות דוקא - בירור והפיכת הגלות לגאולה, ודוגמתו - המשכת "זמן חרותנו" בכל השנה, הפיכת ימי החול (גלות) לגאולה שיחה ג: סי"ח - שיעור חומש היומי - יום ג' דפ' קדושים - "כי תבואו אל הארץ ונטעתם גו'", כניסה לארץ כפשוטה וגאולה כפשוטה שיחה ד: סכ"ג - יש לנצל את הלימוד וההוראה משנת העיבור - חיבור דחמה ולבנה בעבודה - לפני קיום היעוד "והי' אור הלבנה כאור החמה", שאז לא יהי'' ענין העיבור שיחה ה: סכ"ח - הדגשת ענין החינוך בחג הפסח, ובמדינה זו - יש צורך בהדגשה מיוחדת ביחס ל"שאינו יודע לשאול"; הכרזת "יום החינוך" ע"י נשיא-המדינה, וקריאתו לקיים שבע מצוות ב"נ שיחה ו: סל"ז - אחרון של פסח הוא "יום השמיני" - ענין בפ"ע, למעלה ממציאות העולם - שבעת ימי ההיקף, ובעניננו - למעלה מהעבודה דשבעת ימי ההיקף דפסח. וההוראה - להתבונן מזמן לזמן בעניני חסידות ("שומן" דתורה), ללא מטרה ותכלית, ענין בפ"ע, מובדל מכל עניני העולם וכיו"ב שיחה ז: סמ"ה - הצעה ללמוד את ספר "משנה תורה" להרמב"ם במשך השנה, על מנת לסיימו בסמיכות ליום הולדתו של הרמב"ם, בערב פסח הבעל"ט שיחה ח: ס"נ - הוספה בכל עניני המבצעים; "קדושים תהיו" - "יכול כמוני" בניחותא *   *   * הדרן על הרמב"ם (מוגה): גדר מצות ידיעת ה' לשיטת הרמב"ם בריש ספר היד, והקשר לסיום ספר היד; ביאור לשונות הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ב הי"א, פ"ד ה"י) בנוגע למעשה בראשית ומעשה מרכבה; הכרח הקדמת לימוד ענינים אלו ללימוד ההלכות שלאחריהם (ברמב"ם). *   *   * הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמס"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

שיחה א: ימים האחרונים דחג הפסח, ובפרט אחש"פ - קשורים עם הגאולה העתידה; העדר אמירת "שהחיינו" והדיבור בענין זה (הלכה בתורה) - מבטא את התשוקה לגאולה, - ועי"ז - שבירת הגלות. (ס"א) שיחה ב: ס"י - "סעודתו של משיח" - גם בזמן הגלות, וע"י כאו"א מישראל, בתור הכנה לגאולת משיח שיגאל את כאו"א מישראל; ניצוץ משיח שבכאו"א מישראל, וביאור תוכן התפלה "שיתקיים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח ה' גו'" - פסוק שנאמר על משיח צדקנו. (ס"י) שיחה ג: סי"ח - ד' כוסות דימים ראשונים - בהתחלת היממה (בליל החג), וד' כוסות דאחש"פ - בסיום היממה (בסעודה שלישית). (סי"ח) שיחה ד: סכ"ג - "מעלין בקודש ולא מורידין" בפסח - שגם בימים אחרונים "לא מורידין" מהענינים דימים ראשונים, אף שעיקר העבודה היא בעילוי דימים אחרונים. (סכ"ג) שיחה ה: סכ"ז - החתמת ילדים על "עצומה" הדורשת מנשיא המדינה לקבוע חוק שבכל בתי הספר יתחיל היום עם "רגע של שתיקה", כדי לחשוב אודות בורא העולם ומנהיגו. (סכ"ז) שיחה ו: סמ"ב - הסיפור על יהודי בעל "יאכטה" שפעל על רב החובל לחשוב אודות בורא עולם ומנהיגו; ביאור פרטי הסיפור והוראתם - בנוגע לכללות העולם. (סמ"ב) שיחה ז: סמ"ט - ההכרח להחדיר את הכרת האמונה בהקב"ה - בבתי הספר בארצנו הקדושה. (סמ"ט) שיחה ח: חקירה בכמה ענינים ב"הסיבה", בצליית הפסח, בחגיגה הבאה עם הפסח, ובהשפעתו של חגה"פ על שאר הרגלים - אם הוא גדר בה"כלל" או בה"פרט". השורש דב' אופנים אלו - "מעביר" ו"התלבשות". (סנ"ה) שיחה ט: מבצע חינוך - הרשמה למחנות קיץ דחינוך הכשר; ושאר כל המבצעים. (סס"ג)

1. Acharon Shel Pesach is the “gatherer for all the camps” of the days of Pesach; Acharon Shel Pesach has special connection to Moshiach’s coming.2. Future redemption has special significance in this generation.3. Difference between above and “reckoning dates.”4. Helping Jews after Pesach.5. Lessons derived from today’s portions of Chumash, Tehillim, and Tanya.

שיחה א: ביאור השם "אחרון של פסח" (שאינו בשאר הרגלים) - השייך לגאולה העתידה; ענין גלות וגאולת מצרים בעבודה ןההוראה - שהעבודה בעצמו והפצת המעינות, צ"ל באופן דפסיחה ודילוג. (ס"א) שיחה ב: אחרון של פסח - יום מילת יצחק. ביאור המעלה ד"נימול לשמונה" וההוראה - שהעבודה אינו צריך ע"פ טעם ודעת, אלא נעשה קודם לנשמע ובפרט בתקופתנו שצ"ל "חטוף ואכול" כו' וא"א להמתין עד שיגיע להבנה והשגה. (סכ"ד) שיחה ג: ע"ד שייכות סעודת משיח ושתיית ד' כוסות לישיבת תומכי תמימים ; הכרח לימוד דא"ח, "קב חומטין"; א"צ לשתות ד' כוסות שלימים דוקא; חלוקת ד' כוסות. (סמ"א) שיחה ד: מענה לשאלה (על המדובר בשיחה לצבאות ה') שיצחק הי' הילד הראשון בצבאות ה' - הרי כשנולד עוד לא הי' שם זה? לימוד ההוראה - בחשיבות ענין החינוך והפעולות עם ילדי ישראל, ועי"ז - "והשיב לב אבות". (סנ"ב) שיחה ה: הקשר המיוחד דאחרון של פסח וסעודת משיח ל(מתן) תורה - ההשתתפות ב"כינוס תורה": בענין מצות כתיבת ספר תורה בזמן הזה. (סס"ד) שיחה ו: התעוררות ע"ד רישום הילדים למחנה קיץ על טהרת הקודש וע"ד כל ה"מבצעים". (סצ"א) קטע מהנ"לע"ד הצורך הדחוף התיקון חוק "מיהו יהודי" ובארוכה - אודות המפריעים לתיקון, ר"ל, ב"טענות" שונות שאין להם מקום.

שיחה א: שמיני של פסח הוא יום הברית מילה (לאחר הלידה ביום א') השייך לגאולה דלעתיד לבא, [כי: א) יצחק נימול לשמונה, ב) ולעתיד לבא יהי' "למנצח על השמינית") ולכן, בו נקבעה סעודת משיח בפועל. ובד' כוסות (ע"ש ד' כוסות הפורענות שיקשה הקב"ה את האומות לעתיד לבא); מעלת השפעת סעודת משיח - בגשמיות (מעשה) לגבי ההפטרה בעניני הגאולה (מחשבה ודיבור); ההוראה - להמשיך את המסירות נפש דשביעי של פסח, ועניני הגאולה דאחרון של פסח - לכל השנה - המסירות נפש נעשה בעל הבית על העולם (בכח ניצוץ משיח שבו) - ועי"ז ממשיך גם הברכות בכל המצטרך, למעלה ממדידה והגבלה. (ס"א) שיחה ב: הדגשת ענינים של הקטנים (בגשמיות) בכל עניני חג הפסח וגם בגאולה דלעתיד לבא ("ונער קטן נוהג בם" כו'). (סי"ב) שיחה ג: "מסמך גאולה (דפורים) לגאולה (דפסח)" הוא בעיקר בימים האחרונים דחג הפסח (הקשורים בגאולה דלעתיד), וכשם שגאולת פורים היתה בזכות הילדים ("קול גדיא" ו"שלשה תינוקות" שאמרו "עוצו עצה" כו') - כן תהי' לנו בגאולה מגלות זו ש"עומדים עלינו לכלותינו" והעולם מתנענע וכו' (ועוד ענינים שאינם ידועים לכל) - פועלים הילדים שיהי' "עוצו עצה ותופר" וכו' עד לגאולה שלימה בפועל. (ס"כ) שיחה ד: הקטנים והקטנות צריכים לקבל החלטות למעשה, להוסיף התמדה ושקידה בלימוד התורה ובקיום המצוות; וכן הוראות קריעת ים סוף - ש"הם הכירוהו תחלה" (אף שאז היו זקנים, אבל הכירו את עצמות ומהות מילדותם באופן ד"וינקיהו דבש מסלע"), כולל - החלטות בפעולותם ב"והשיב לב אבות", וכ"ז מתוך שמחה. (סל"א) שיהח ה: קיום המנהג דשתיית ד' כוסות בסעודת משיח - בפועל; הוראה משיעור חומש היומי - "ותצא אש מלפני ה' גו'", ועד"ז - באיסור הוראה דשתויי יין ובכללות הענין דיום השלישי - הדגשת המעשה בפועל. (סל"ט) שיחה ו: שייכות חג הפסח לקטנים וקטנות - בפנימיות הענינים - לידת ישראל בחג הפסח; התעוררות בגודל ענין החינוך בכלל, ובפרט - בימי הקיץ ע"י הרשמה למחנה קיץ כשר, המשפיע גם שהילדים יפעלו על הוריהם. (סמ"ז) שיחה ז: כהשתתפות ב"כינוס תורה" - בענין תוספת השלימות ב"תמימות" כשחג הפסח חל בשבת (- המשך לי"א ניסן וש"פ צו); הגדרה ד"חיוב" או שלילה" בכו"כ מעניני התורה. (סנ"ו) הענין אם הקביעות דספירת העומר בפעם הראשונה היתה "ממחרת השבת". (סע"ד) הענין "הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה" - ותיווכו עם מאמר רז"ל דצדיקים "אין הקב"ה מביא תקלה על ידם". (ספ"א) שיחה ח: שלימות הענין דקריעת ים סוף הי' באחרון של פסח, כאשר "וירא ישראל (- ראי' בהוי דלתתא) גו' ויאמינו בהוי' (דלעילא) וגו'", דוקא ע"י התבוננות בהוי' דלעילא - אלקות שלמעלה מגדרי העולם, אפשר לצאת מההגבלות, עד לעבודה דמסירות נפש (הבוקעת המים, בדוגמת מצוות פדיון שבויים שבקעה גינאי נהרא); בקריעת ים סןף נבקעו כל המים ממילא ולא הי' ניסא למגנא; ההוראה - כאשר עבודתו תהי' בלא להתחשב במדידה והגבלה יפעול בעצמו בקריעת הים - גילוי הניצוץ האלקי. (ספ"ה) קטע מהנ"לע"ד חומרת הויתור בעניני חינוך של רבים מילדי ישראל, שעי"ז - מוסיפים ע"ז בעולם, תמורת כסף למוסדות פרטיים; האיסור שבשותפות בממשלה העושה היפך התורה, ועאכו"כ - לעשות כן בשם "דעת תורה" ולקרוא לזה "הישג דתי"; האיסור לכפות על יהודי רוסי' לגור דוקא בארץ ישראל, ולהתנות את הסיוע האמריקאי בכך.

א) אחרון של פסח וסעודת משיח; ב-ג) בשביעי ואחרון של פסח העיקר הוא ה״חציו לה׳ אלקיך״; ד-ו) מעלת שמחה ד״זמן חרותנו״ יציאה מעבדות לחרות, ומעלת ״זמן שמחתנו" בלי שום עבדות מעיקרא; ז) הזכרת יצי״מ בימות המשיח; ח-ט) חילוק שביעי ואחרון של פסח; ב׳ תקופות בימות המשיח; י-יא) קיום התומ״צ מתוך "חרות״ מן הגבלות הגוף והגלות; יב) ביאור במאמר חנני׳ מישאל ועזרי׳ לנבוכדנצאר ״אנת וכלבא שויו״; יג-יז) לימוד התורה מתוך "חרות״ מכל עניני העולם; יח) ב׳ דרגות בשבת: יום השביעי ולמעלה מהזמן, ועד״ז שביעי ואחרון של פסח; יט) לימוד התורה וקיום המצות באופן דלמעלה מטבע העולם; כ) ענין הבעש״ט הוא הנהגה שלמעלה מהטבע; כא-כד) דמיון סעודת משיח באחרון של פסח לסעודה ג׳ דשבת; פרטי ההנהגה דסעודה ג׳ ולימוד ד״היום לא תמצאוהו״; כה) במארז״ל עוה״ב אין בו לא אכילה ולא שתי׳; בתכלית השכר דנשמות בגופים; כו-כז) הוראה מענין סעודת משיח באכילה ושתיה גשמית; בענין ״שיער עצמו בכח כל מה שיהי׳ בפועל״; כח) המשך להתוועדות הקודמת בענין ד׳ ימי הביקור; במארז״ל גדול המצווה ועושה כו'; כט-ל) ד׳ כוסות דאחרון של פסח; לא) מאמר ד״ה כימי צאתך; לב-מא) בענין ״לא יבוש מפני המלעיגים״, שבו תלוי קיום כל ד׳ חלקי השו״ע; לימוד השו״ע הוא גם לקטנים; שייכות חג הפסח במיוחד לקטנים; עבודת ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״; מב) הכרח חינוך הכשר; מג-מה) עוד בענין לא יבוש כו׳; נפילת אלו שהתביישו בעניני יהדות כו׳; מו) עשיית בעלי תשובה במדינת צרפת; ניגון ״האדרת והאמונה״; מז) מעלת ״גולה למקום תורה״; מח) ילדי פרס - יציאתם בשביל קיום התומ״צ; מט) טעם אריכות הסיפור במג״א על משתה אחשורוש כו׳; נ) במשנה: כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם; השתתפות ילדי יוצאי פרס ב״תהלוכה״; נא) מעלת המתעסקים בענין ילדי פרס; נב) אמירתם ״לחיים״; ניגון ״ניעט ניעט ניקאווא״; נג) רישום ילדים למחנות קיץ על טהרת הקודש; נד) עשרת המבצעים; נה-סג) המשך להתוועדות הקודמת בדין קטן בקרבן פסח; וביאור שיטת אדה״ז בזה בהל׳ שבת סי' שמ״ג; סד-סו) ביאור ברש״י פרשתינו: ג׳ שעירי חטאות קרבו בו ביום כו׳ אבל בקדשי שעה סמכו על משה כו׳; סו) חילוק משה ואהרן בעבודה הרוחנית דכל אדם; סז) ביאת המשיח ותחה״מ. משיחות מוצש"פ צו, אחרון של פסח ומוצש"פ שמיני (משולב) מוגה א) ברמב״ם הל׳ קרבן פסח בדין קטן שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני; ב) ביאור ר׳ חיים הלוי והצפע״נ על הרמב״ם; ג-ו) בלשון אדה״ז: כל דבר שהוא משום חינוך מצוה מותר כו׳ כגון להאכיל פסח לקטן כו׳; ז-ח) במ״ש בצפע״נ: דגם פטור כיון דהפעולה שלו קיימת נפטר אף בזמן שנתחייב; ט) בענין פסח שני רגל בפ״ע; י) בדין קטן שהגדיל בפורים דערי מוקפות שחל בשבת שמקדים לקרוא בי״ד.

שיחה א סעודת משיח חידוש מהבעש"ט וגילוי ענינה ע"י נשיא דורנו; השייכות ביניהם – ענין הנשיאות; הפצת מעיינות הבעש"ט נעשתה בעיקר ע"י נשיא דורנו; אמיתית האמונה בעצומ"ה, ובזה כל ישראל שווים; אכילת מצה, אף שחיוב רק בליל א', מצוה בכל הימים; ע"י אכילת סעודת משיח ממשיכים ביאת משיח כנשמה בגוף. מאמר ד"ה כימי צאתך שיחה ב אכילת מצה ושתיית יין, כנגד ב' הענינים דמלך ורב; ושהאמונה בשלימות תיעשה מתוך שמחה וגילוי הפנימיות; ממבצע מצה להתחיל במבצע חינוך, ושאר המבצעים, ובפרט מבצע תורה שמקשר פסח עם חג מ"ת. שיחה ג חיוב הוספה מחול על קודש מן התורה, לרס"ג (וי"א לרמב"ם) רק בשבת ויו"כ; לפי המכילתא, חיוב בשבת עצמה, ולכן העושה מלאכה עובר בל"ת דוגמא מזאב שטורף מלפניו ומלאחריו; עד"ז המזבח שנקרא זאב שטורף מלפניו ומלאחריו; ע"י לימוד עניני קרבנות נזכה לבנין ביהמ"ק בפשטות. שיחה ד חלוקת ההתוועדות לשתיים.

אחרון של פסח קשור במיוחד עם הגאולה דלעתיד לבא, וממנה נמשך כח לכל השנה; לעתיד לבא יקויים "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", מאחרון של פסח אפשר לשאוב הכוחות להנ"ל על כל השנה. (ס"א) פסח קשור במיוחד עם חינוך: אחרון של פסח (קריעת ים סוף) מדגיש - שהחינוך צ"ל באופן כזה שלא מתחשבים עם דרך הטבע, ואת זה צריך לספר לילד עוד בקטנותו ולא לחכות עד שיגדל. (ס"ז) סדר החינוך: בתחלת חג המצות - באופן של "ביטול", אח"כ זמן חרותנו - באופן של "תענוג", ואח"כ חג הפסח - שהחינוך יהי' באופן של "דילוג וקפיצה". (סי"ד) חודש ניסן כולו (ולא רק חג הפסח) קשור עם הגאולה "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל" וכ"ה בנוגע לחינוך שצריך לחנך את הילדים שידעו שהם שייכים להנהגה ניסית. (ס"כ) הוראה מיוחדת מקביעות שנה זו - אחרון של פסח שחל ביום הראשון דפרשת שמיני, דאז נפעל ענין הנצחיות בהמשכן משא"כ בשבעת ימי המילואים שהי' משה מפרק בכל יום, ובעבודה הו"ע עבודה נצחיות בלא שינויים; ביאור בדברי הספרא "כשם שהוא יחידי בעולם כן תהי' עבודתך מיוחדת לפניו"; דיוק הלשון "מיוחדת" בדוגמת הלשון "יחיד" ומעלת "יחיד" על "אחד" בעבודת ה'; שלימות הענין דחינוך שיודעים ורוצים להגיע לדרגת עבודה "מיוחדת" אע"פ שצריך הכנה לזה. (סכ"ה) שתיית ד' כוסות - הכנה לגאולה העתידה; הטעם דאין אומרים שהחיינו בימים האחרונים דחג הפסח - לפי שה"גאולה" אינה בגלוי עדיין אבל פשיטא שאינו ממעט בהענין; וכ"ה בנוגע לד' כוסות המרמזים את הגאולה. (סל"ה) בגאולה העתידה ובגאולת מצרים מודגש הענין דנעלים "והדריך בנעלים" (גאולה העתידה), "נעליכם ברגליכם" (יציאת מצרים) - דנעלים פועלים שלימות בההליכה, שתהי' בלא היזק, וכ"ה בעבודת ה'; ע"ד המאורע המבהיל ר"ל שאירע בעת התהלוכה דשנה זו. (סל"ז) המשך להמדובר (מוצאי י"א ניסן) בהא דנתעלמה הלכה מבני בתירא ובפלוגתת רש"י ור"ת בנוגע לתפילין; בפלוגתת בית שמאי ובית הלל בנוגע לציצית; שיטת רבי יאשיה ורבי יונתן האם היחיד מכריע או הציבור. (סמ"ג) הוראה מהקביעות הנ"ל (שקוראים "ויהי ביום השמיני") בענין החינוך - שמיני ענינו ששומר ההיקף, המרמז דלא שהחינוך צ"ל כדבעי אלא גם "האויר" בבית צ"ל כדבעי; הוראה נוספת מ"אותו יום נטל עשרה עטרות" - עטרה הו"ע השלימות, דהחינוך צריך להיות באופן דשלימות, עד לבירור כל כוחותיו. (סנ"ז)

מוגה השייכות דהמאמר "מלכא ומלכתא הוו יתבי כו'" ליסוד תו"ת; חיבור תורה ותפלה; חיבור תורה ומבצעים. בלתי מוגה הוראה מחג הפסח (ובפרט בשנה זו שהקביעות היא כבפעם הראשונה ביום ה') שכל עניניו יהיו באופן של דילוג וקפיצה. (ס"א) ביאור החילוק בין דילוג וקפיצה: דילוג - ברגל א', וקפיצה - בב' רגלים - ע"פ פנימיות הענינים. (ס"ב) ענינה של תהלוכה לשמח יהודים ע"י "פנים חדשות". (ס"ג) הקישור דשתיית ד' כוסות דאחרון של פסח ללימוד התורה: א) ד' כוסות דאחרון של פסח כנגד משיח שילמד תורה וכו', ב) הציווי לשתותם הי' לכתחילה לתלמידי הישיבה, ומ"מ לא די בשתיית הכוסות אלא צריך לפעול יגיעה בתורה שזה ענינו העיקרי של תמים. (ס"ד) בשנת תש"א נתפרסמה ההוראה לשתות הד' כוסות לבעלי בתים, ולכן גם הם צריכים להוסיף בלימוד התורה בשמחה וביגיעה. (ס"ה) כל הנ"ל שייך גם לכל אלו שלמדו אפילו (פרק א' או פסוק א') בתומכי תמימים פעם א', שהרי קדושה לא זזה ממקומה. (ס"ו) בהתוועדות דאחרון של פסח תרס"ו אמר תחלה אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע מאמר ד"ה מלכא ומלכתא הוו יתבי כו', ואח"כ אמר: "די ארבעט האט ב"ה מצליח געווען" - כי מהגמרא רואים שצ"ל ב' הקווים דתורה וגמ"ח דזהו חידושו של תומכי תמימים - לימוד התורה ועבודת התפילה - שב"ה הצליח. (ס"ז) הוראה מפסח על כל השנה - הדגשת החירות, והוא ע"י לימוד עם הבנים - כבליל הסדר - וכל התלמידים קרויין בנים. (ס"ט) חקירה באיסור התלוי בזמן - לדוגמא אכילת חמץ - באם הוא איסור גברא או חפצא; וכן באיסורים מדרבנן; ודעת אדמו"ר הזקן (בתניא) בזה. (ס"י)

הענין ד"(סעודת) משיח" הוא: שבזמנו יראו בגילוי את הדבר ה' שבכל דבר וגם עתה צריך כ"א להתבונן בנקודה זו, שיראה - בשכלו - בגילוי את הדבר ה' שבבריאה, ואז אין שייך שיהי' דבר המפריע לעבודת ה'. (ס"א) הדגשת השמחה דאחרון של פסח, עד שיש סברא לומר בתפלת היום "זמן שמחתנו" - שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, ועד שהיא נעלית משמחת תורה, וזהו מפני שאחרון של פסח קשור עם משיח [שתורה של עולם הזה נקראת הבל לגבי תורתו] ולכן שמחתו נעלית משמחת תורה. (ס"ב) החילוק בין ישראל לעמים: שישראל אמונתם קשורה בשם הוי' - "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו" - משא"כ אומות העולם אומרים "לא ידעתי את הוי'" ורק "אלקים יענה את שלום פרעה"; כמה דרגות בהוי' ואלקים; מעלת ישראל המרומז בפסוק "זכר עדתך קנית קדם וגו'". (ס"ג) הקשר המיוחד דאחרון של פסח למש"כ "גאלת שבט נחלתך"; ההוראה המיוחדת מימי הפסח עד כמה שצריך להשתדל בחינוך כל הסוגים בבני ישראל וכ"ז באופן של "חירות". (ס"ד) בין "גאלת שבט נחלתך" ל"הר ציון שכנת בו" הלכו דרך ארוכה כדי לברר הניצוצות, כמו"כ צ"ל היציאה ל"שליחות" לפני הגאולה העתידה; המלחמה בחסידות בזמן אדמו"ר הזקן הייתה צריכה להיות דוקא ע"י יהודי שיש לו "בבואה דבבואה" וכמו"כ עתה באה ההתנגדות דוקא  ע"י מי ששייך לתורת הבעש"ט; אשרי חלקם של ההולכים להשפיע גם על יראים ושלמים את מעינות הבעש"ט. (ס"ה) כל מנהג, ובפרט מנהג שהנהיג נשיא הדור, שייך לכאו"א ובכל זמן, ובפרט מנהג הקשור לחג הפסח (שנמשך תמיד); ד' כוסות - שכנגד ד' אותיות דשם הוי' - דאחרון של פסח שייכים לכאו"א, להמשיך מעינות הבעש"ט לכאו"א שעי"ז "קאתי מר". (ס"ו) כדי שההכנה להגאולה תהי' בשלימות, צריך להיות בו גם "קב שלו"; כמו שהגאולה תהי' באופן ד"נפלאות" (אפי' לגבי יציאת מצרים) כמו"כ בעבודת האדם צ"ל "ואהבת את הוי' אלקיך (לא רק) בכל לבבך ובכל נפשך (אלא גם) בכל מאדך". (ס"ח) עניני חג הפסח צריכים להמשיכם בכל השנה ובכל המצבים; יהודי נברא באופן ד"קנית מקדם" ולכן בכוחו לפעול שעניני תורה ומצוות יהיו אצלו ללא שינויים; אודות הענין הכי מבהיל שרושמים גוים כיהודים והחכי"ם יושבים על הכסאות מבלי לפעול כלום ואינם מקיימים הבטחותיהם, במצרים נפעל שהוציאו את ישראל "מקרב גוי" והם עושים ההיפך. (ס"ט) אודות המבצעים שצריך לזכור אותם כל ימי חייך. (סי"א) "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" - ברכות ואיחולים שבארץ הקודש תהי' מנוחה אמיתית. (סי"ב)

באחרון של פסח "זמן חרותנו" (אף שיציאת מצרים היתה בט"ו בניסן) - כי ביום זה בוטלה מלכות מצרים, והושלמה בגאולה; ומעלת ימים אלו דוקא: מצד ביטול הספק; בגלל דעת המהר"ל שצ"ל זמן שמחתנו. (ס"א) ההבדל בין גאולת מצרים לגאולה העתידה: שבגאולת מצרים יש אחרי' גלות, מפני שהוא לפני מתן תורה (ולכן צריך זכות כו'); וההבדל בין ימים ראשונים ואחרונים דפסח. (ס"ב) משל מגוף האדם: ראש - עליונים, צריך לרדת לרגל - תחתונים; ע"ד התהלוכה, ואמירת לחיים. (ס"ג) ביאור ההבדל בין ימים ראשונים דפסח - קרבן פסח השייך לכל משפחה בפני עצמו, לימים אחרונים - קריעת ים סוף, כל בני ישראל יחד מצד ענין התורה. (ס"ד) ביאור מעלות התורה, הצעה לקבל החלטות להוסיף בלימוד התורה; הורה לתלמידי הישיבה לאמר לחיים. (ס"ה) "הפצת המעינות חוצה": המעינות עצמם באים לחוצה, ואז נהי' "תרונה" - שמחה, היינו שהיציאה בחוץ בשמחה; ספירת העומר - תשוקה לתורה. (ס"ז) ביאור הפסוק "חכמות בחוץ תרונה": "חוץ" כדי שיהי' שייך ענין הבחירה, "חכמות" (לשון רבים) דרגא עליונה בתודה לא על מנת לידע את המעשה, "תרונה" (שמחה) שגם בחוץ לומדים תורה, וההוראה ע"ד "מיהו יהודי". (ס"ט) ביאור גדר מצות שהחיינו בחג: א) מלכתחילה על כל החג, ב) מלכתחילה על היום הראשון (רק שאפשר להשלים כל החג); הנפקא מינה בדבר; עפ"ז יובן הטעם מדוע אין אומרים שהחיינו בשביעי של פסח. (ס"י) מעלת הנשים ובזכותם נזכה לגאולה. (סי"א)

מחג הפסח נמשך על כל השנה - חירות ושמחה (בעיקר) מימים הראשונים, גאולה העתידה (בעיקר) מימים האחרונים שבהם הפטרת הגאולה וסעודת משיח ושתיית ד' כוסות יין. (ס"א) העילוי דסעודת משיח לגבי הפטרת אחרון של פסח: הפטרת אחרון של פסח - דיבור והבנה והשגה, שאינו שייך לכ"א; סעודת משיח - מעשה, ושייך גם לזה שלא ידע מאי קאמר; ענין סעודת משיח נתגלה ע"י הבעש"ט (ששמו ישראל) ושייך גם לזה "אשר בשם ישראל יכונה"; סעודת משיח מעורר ניצוץ משיח שבכאו"א. (ס"ב) ביאור ענין ד' כוסות שנתגלה לאחרונה; לפרסם מנהג זה. (ס"ג) הביאור במנהג ד' כוסות דוקא (ולא ג' מצות). (ס"ד) ענין ד' בהגדה: "עאכו"כ טובה כפולה ומכופלת". (ס"ה) בהפטרת אחרון של פסח: והדריך בנעלים, "מה יפו פעמיך בנעלים", ביציאת מצרים: "נעליכם בגליכם", בהסיפור דשמחת תורה: מציאת נעל בגן עדן, בסיפור אדמו"ר הזקן בברחו מנפוליון: שכחו נעל - ביאור הדיוק דנעל וענינו בעבודה; ע"ד התהלוכה - "והדריך בנעלים". (ס"ו) ע"ד חיזוק השכונה. (ס"ז) העילוי דהמצוות לאחר מתן תורה לגבי קיומה לפני מתן תורה; בעל הבית על העולם; ההוראה בעבודה - להיות בן חורין. (ס"ט) המשך (מליל י"א ניסן ומש"פ מצורע) "הדרן" על מסכת כתובות - בענין ב' התקופות בימות המשיח. (ס"י) הביאור בההקדמה - "כנגד ארבעה בנים דברה תורה"; ההוראה מזה בעבודה. (סי"א) ביציאת מצרים ומתן תורה נפעל מציאות חדשה - גירות; ע"ד "מיהו יהודי". (סי"ב) חינוך הבנים תלוי בעיקר בעקרת הבית, שלילת הדאגה בדבר "תכלית" והלימוד בקאלעדזש. (סי"ג) ע"ד היהודים ש"מאחורי מסך הברזל". (סי"ד) *   *   * בענין ב' תקופות בימות המשיח תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.

בסיום החג מתבטא תחלתו: "הא לחמא וכו'" - אותו הלחם שהי' אז וכמו"כ בשביעי של פסח - קריעת ים סוף יש בכל שנה את אותו הקריעת ים סוף ממש; תחיית המתים מן התורה שנאמר "אז ישיר" - לשון עתיד, מתבטא בשיר הים שכמו שהוא בעל הבית על העבר כמו"כ על העתיד; בקריעת ים סוף האירה דרגא שעלמא דאתכסיא ואתגליא שוים בפניו ושם אין הגבלות כלל; כ"ז שייך לכאו"א בבחינת משה שבו. (ס"א) ביציאת מצרים הי' "מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם" וגם עכשיו צריך לצאת לתהלוכה; הילדים שנתחנכו במצרים במסירות נפש - "הם הכירוהו תחלה"; כשיוצאים מגלות אין להנפש מהמסירות נפש אלא אדרבא אויף דעם איז ער דאך א איד. (ס"ב) גזירת "מיהו יהודי" נוגעת לכל יהודי בכל מקום שהוא; המכתבים שפירסמו מוסיפים תקיפות בהטענות נגדם; הם לא זכו להשתתף בביטול הגזירה והם יבואו בעטן זיך אז מ'זאל זיי אריין לאזן טאנצן על ביטול הגזירה. (ס"ג) ביאור בתהלים פסוק (קאפיטל עא, ד) "אלקי פלטני מיד רשע מכף מעוול וחומץ"; הגזירות שהאומות גוזרים על ישראל טיבם הוא הצד השווה שבהם שעשו שונא ליעקב - הרשעות שבהם, הביצוע בפרטיות הוא מצד ענינה הפרטי של כל אומה ואומה; עשו הוא יין - ריבוי  הטוב, שהחמיץ ולכן גזירותיו קשות; ראש המזמור הוא "בך ה' חסיתי". (ס"ד)

באחרון של פסח גילוי הארת המשיח, וזה שייך גם ל"חוצה" וענין זה מרומז גם בהפטרת היום. (ס"א) פעולת המצה דשביעי של פסח - הרגשת האמונה בתורה ומצוות, וההוראה - בכ"א יש הן הענין דמשפיע והן הענין דמקבל. (ס"ו) עיקר גילוי החסידות בהבנה והשגה המביאה לטעם ותענוג נתחדש ע"י אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בשנת תרס"ו, ובשנה זו באחרון של פסח נתגלה על ידו ענין שתיית ד' כוסות בסעודת משיח, כי יין מביא לשמחה ותענוג. (סי"ג) מעלת ההליכה ב"תהלוכה". (סי"ז) טעם הקדמת הפיסקא "הא לחמא עניא" להפיסקא "מה נשתנה". (סי"ט) ד' הכוסות דאחרון של פסח שייכים לד' הכוסות דימים הראשונים, כיון ששניהם קשורים עם הגאולה דלעתיד; המשך הביאור ב"מה נשתנה" בנוגע לגאולה העתידה (בהמשך ליום א' דחה"פ ס"ג). (סכ"ג) אודות ביסוס השכונה; החובה לקרב את כל בני ישראל כולל כל ד' הבנים. (סכ"ט) אודות "מיהו יהודי". (סל"ז) ע"ד ה"כינוס תורה"; ביאור בתהלים פסוק (קאפיטל עא, ה) "כי אתה תקוותי אד-ני אלקים מבטחי מנעורי". (סמ"ו) אלו שיצאו לאחרונה מהמדינה ההיא צריכים להמשיך בהתנועה דמסירות נפש ובפרט בחינוך הילדים, ובפרט נשי ובנות ישראל שחינוך הילדים תלוי בהן במדה גדולה ביותר. (ס"ג)

שיחה א: סעודת משיח באחרון של פסח הוא לאחרי תפלת מנחה; מקור השייכות דמשיח לאחרון של פסח מהפטרת היום; הטעם דסעודת משיח הוא בסוף היום דאחרון של פסח דמרמז לסוף הגלות. (ס"א) שיחה ב: אחרון של פסח חל ביום השבת, ובזה מודגש ב' ענינים: (א) פסח - יציאת מגלות, ולמעלה מזה (ב) שבת - מושלל מענין הגלות; ע"ד הנ"ל הוא במלך המשיח: (א) "ילחום מלחמת ה'", "יכוף כל ישראל כו'" - ענינו של משיח - יחידה וגם בזה ב' ענינים מושלל מכל הענינים וביחד עם זה שייך להאדם; עד"ז מצינו ברשב"י שהי' מושלל מענין הגלות וביחד עם זה הי' במערה. ב' ענינים במשיח: הכנה לבנין בית המקדש השלישי ולאחרי זה. (ס"ב) שיחה ג: "ויהי בשלושים שנה" לשיחת אחרון של פסח תש"א שאז סיפר אדמו"ר מהוריי"צ שבשנת תרס"ו אכל אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ביחד עם התלמידים דתומכי תמימים וצוה לתת לכאו"א ד' כוסות. (ס"ג) שיחה ד: ביאור לשון המדרש (קהלת רבה פ"א, ג) "שבע שבתות תמימות תהיינה, אמתי בזמן שאין ישוע ושכני' ביניהם" (בזמן שפסח חל ביום השבת), ד' כוסות באחרון של פסח  שייך לא רק לתלמידי תומכי תמימים אלא לכאו"א; ד' כוסות הם על שם גאולת מצרים ולדיעה אחרת על שם גאולה העתידה; בכל שנה צריך להיות חידוש אשר לכן החידוש בשנה זו - שגם הנשים ישתו ד' כוסות באחרון של פסח. (ס"ד) שיחה ה: הכוונה ב"תמימות" היא לא רק פירוש המילה כפשוטה - "שלימה" מבלי שום חסרון, אלא שצ"ל המוסיפה מעלה יתירה בהדבר; הנ"ל בעבודת האדם; העבודה דתמימות צ"ל גם בהמצוות התלויות ברגל האדם, אשר לכן כל אלו שהלכו על ה"תהלוכה" יגידו לחיים. (ס"ה) שיחה ו: המשך (לשיחה ד) בביאור המדרש "אימתי הן תמימות בזמן שאין ישוע ושכני' בינים" (כשפסח חל ביום השבת); ענין זה מבואר במדרש - שרוב סודות התורה גנוזין בה; "אימתי הן תמימות כשעושין רצונו של מקום"; ספירת העומר - עבודת הבעל תשובה. (ס"ו) שיחה ז: יציאת מצרים מסובב ממתן תורה, לכן גם בעת יציאת מצרים קיימו בני ישראל מצוות; שאלה כללית 1) ביציאת מצרים היו בני ישראל בדרגא נמוכה, ואם כן, איך נתגלה להם גילויים הכי נעלים; 2) תינוק מיד כשנולד מחנכין אותו בדברים הכי נעלים; 3) במתן תורה הי' גילויים הכי נעלים "וירד ה' על הר סיני" וכו' וביחד עם הנה עשרת הדברות הם בדברים פשוטים דוקא; והביאור - דמצד התורה הנה דוקא בענינים פשוטים מתלבש גילויים הכי נעלים. דוגמא להנ"ל מברכת הנהנין דכשאוכלים דבר הכי פשוט מברכים ע"ז דבנוסח הברכה ישנם ענינים הכי נעלים. (ס"ח) שיחה ח: ביאור לשון המדרש "(אימתי הן תמימות) בזמן שאין ישוע ושכני' ביניהם"; ה"זמן" מתחלק (בכלל) לג' סוגי תקופות הימים: ימי השבוע, ימי החודש וימי השנה; שינויים הנ"ל ב"זמן" נשתלשלו מהשינויים שישנם בתורה (תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכו'); השינויים בתורה פועל שינויים במצוות; כמה דוגמאות לזה. שלימות בספירת העומר כשפסח חל ביום השבת. (ס"ט) שיחה ט: ענין משותף בין פסח, ספירת העומר ומתן תורה - ענין הדיבור, פסח - "פה סח"; ספירת העומר צ"ל בדיבור; מתן תורה - לימוד התורה בדיבור; ביאור מאמר חז"ל "אין עושין מצות חבילות חבילות"; הוספה בלימוד התחורה (בהמשך להמדובר בט"ו בשבט שנה זו). (ס"י) שיחה יוד: "בשכר נשים צדקניות כו' נגאלו אבותינו ממצרים", והנשים ראו נחת מילדיהם, ועד"ז הוא בכל דור ודור עי"ז שהנשים שבדור מחנכים ילדיהם - רואים מהן נחת אמיתי ובאופן ש"הם הכירוהו תחלה". (סי"א) שיחה יא: בגאולה העתידה לא ישאר אף אחד בגלות; ברכה לאלו שיצאו זה עתה ממצור ושבי', שיהי' בואם לשום כו'.[כ"ק אד"ש הזכיר ע"ד הד' כוסות, ואמר שישנו דיעה שצריכים לעשות כוס חמישי]. (סי"ב)

"פותחין בדבר מלכות" בדברי אדמו"ר מהוריי"צ באחרון של פסח ה'ת"ש בהקשר דאחרון של פסח לתחלת הפסח (פתגם הצ"צ סה"ש ת"ש ע' 72). (ס"א) יציאת מצרים קשורה עם הגאולה העתידה וכוללת כל הגאולות מכל הגלויות ולכך חג הפסח הוא ח' ימים (ב' ימים נגד כל גלות מהד' גליות). (ס"ב) ע"פ הנ"ל יובן מדוע אסור לשוב ולהשתקע במצרים (משא"כ לפרמקטיא מותר). (ס"ג) אודות ההליכה לשמח יהודים בימים אחרונים דחג הפסח. (ס"ד) וכן הענין דשתיית ד' כוסות בסעודת משיח באחרון של פסח והטעם. (ס"ה) הקשר דה"שפאלער זיידע" (ר' לייס שרה'ס) לחג הפסח. (ס"ו) נתבאר בהמכתב כללי שחסרון בחינוך הילדים הוא חסרון בההורים לא רק בענין טפל אלא בא' מהמצוות עשה החמורים ביותר, והביאור איך ענין זה שייך גם לנשי ובנות ישראל. (ס"ח) ביאור בפסוקי ההפטורה דאחרון של פסח. (ס"ט) אודות "מיהו יהודי". (ס"י) ביאור הסתירה ברמב"ם בין הלכות תשובה להלכות מלכים בהנוגע להזמן דביאת המשיח. (סי"א) אודות הנמצאים במדינה ההיא שיזכו לצאת משם בקרוב; על כאו"א לעזור בביסוס והרחבת השכונה. (סי"ב) התלמידים שהגיעו מארץ הקודש (ע"פ היתר הרמב"ם) והבטיחו ללמוד בהתמדה שיתוועדו ביניהם וכו'. (סי"ג)

בשביעי של פסח הוא גילוי דמשה ולאחרי זה באחרון של פסח הוא הגילוי דמשיח, והביאור בזה. (ס"א) משה (שענינו מתן תורה) בתוספת אח"ד (בדוקא, ולא "יחיד") בגימטריא (היינו שזה מביא לזמן של) משיח. (ס"ב) בפעולת משה בשביעי של פסח - קריעת ים סוף - יש גם ההכנה לגאולה העתידה ולכן אין מברכים שהחיינו שהיא דוקא על דבר גלוי. (ס"ג) הצורך לעתיד לבא ב"והדריך בנעלים" דוקא. (ס"ד) משיח ענינו מ' שיח: ג' סוגי שיחה (תורה, דיבור תפלה) הקשורים לג' סוגי עמל (תורה, מלאכה, תפלה) שההקדמה אליהם צ"ל מ' פתוח (נגלה דתורה) ומ' סתום (נסתר דתורה - חסידות). (ס"ה) השייכות דאות מ' (ד' פעמים יו"ד) לכל הד' כוסות; שתיית כוס ראשון. (ס"ו) (שתיית כוס שני) המשך הביאור בהקשר בין משיח לג' הענינים הנ"ל וההדגשה דוקא בלשון "שיח" (שמורה על דרגא נמוכה ביותר). (ס"ח) כל העילוי דמשיח צריך ה"אצבע קטנה" של כאו"א - בארוכה (גם ע"פ נגלה) באיסור מכירת בית בשכונה יהודית לאינו יהודי. (ס"ט) המשך (מליל ב' דחה"פ) ותוספת ביאור (ע"פ נגלה) בסדר הד' לשונות שמביא אדמו"ר הזקן (סתע"ב סי"ד). (ס"י) הוספה בצדקה; להשאר בשכונה זו שלנשים יש כח השפעה במיוחד בזה, וכן בנוגע לארץ הקודש. (סי"א)

השייכות בין אחרון של פסח למשיח מתבטא בתוכן ההפטרה ובסעודה גשמית, וענינם. (ס"א) ענין השמחה שיש באחרון של פסח (גם) מצד קביעות שנה זו. (ס"ב) ב' אופנים בהתאחדות בני ישראל (מצד הראש או מצד הרגל), המעלה שברגל (שקשור למשיח), מתבטא בתהלוכה. (ס"ג) ע"ד שתיית התמימים ד' כוסות. (ס"ד) כוס א' כנגד החכם ששייך לכל ישראל, על הבן רשע "אילו הי' שם לא הי' נגאל" שיכל להתנגד למציאותו כבן, משא"כ בהגאולה העתידה גם הוא יחזור בתשובה ויגאל. (ס"ה) בדיוק (כפל) הלשון "מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה" ועפ"ז המשך (מש"פ צו, וליל ב' דחה"פ) הביאור בפירוש רש"י בענין הודאה על הניסים, ושלילת הסברא דמצרים הי' (גם) בית האסורים, וענינו בעבודה. (ס"ו) ב' אופנים בהשפעת ההורים על ילדיהם; כהקדמה ליציאת מצרים צ"ל: פסח מצה ומרור, וההוראה במוסר ובהליכות עולם. (ס"ז) לפני ביאת משיח צ"ל "אוכל ושותה כל צרכו". (ס"ח) טענת הבן רשע "מה העבודה הזאת לכם" - מדוע צריך את ענין הקבלת עול? והתשובה ש"כפר בעיקר" כי עיקר העיקרים של יהודי הוא דוקא קבלת עול, ובזה מתבטא "הרחבות" שלו; הקשר דכוס ב' דוקא. (ס"ט) המיוחד שבפסח הו"ע התשובה (- פסח שני) והעילוי שיש בו על תשובה סתם, והקשר לפסח דוקא. (ס"י) כמו שביציאת מצרים הודגש ש"בנינו… נלך" כמו"כ לעתיד לבא "ונער קטן נוהג בם", החינוך מתחיל מיד בקטנות. (סי"א) בפסח יש גאולת מצרים, והגאולה דלעתיד, שתבא ע"י הפצת המעינות. (סי"ג) לנגן ניגון דומה ל"שפוך חמתך", מתאים לכוס ג'. (סי"ד) הניגון המתאים לכוס ד' הוא "ופרצת". (סט"ו)

עיקר ענין ימים ראשונים - גאולת יציאת מצרים, עיקר ענין ימים אחרונים - גאולת לעתיד לבא (וזהו ענין קריעת ים סוף). (ס"א) נקודה משותפת בין יציאת מצרים ולעתיד לבא - "נעליכם", והוראה בנוגע לפועל השתדלות ללכת ב"רגלים" לשמח יהודים ביום טוב. (ס"ג) מעלת קרבן פסח: א) השחיטה היא מצוה בפני עצמו (ולא כבשאר הקרבנות שהשחיטה היא מצוה א' עם האכילה), ב) יכולים להשלים בפסח שני. (ס"ז) הוראה משיעור היומי דחת"ת - עבודה במסירות נפש, שזהו ג"כ ענינו של שביעי של פסח. (ס"ח) ביאור בזה שאדמו"ר הזקן מביא טעם שני שלא יוצאים ידי חובה במצה שנילושה במי פירות מצד שאינה ראוי' לבוא לידי חימוץ - והוראה מזה בעבודה. (ס"י) פסח שני אע"פ שמקיים המצוה אין בו קדושת היום. (סי"א) מעלת עבודת נשי ישראל במצרים - חינוך ילדיהם עד ש"הם הכירוהו תחלה". (סי"ב)

ביאור דברי אדמו"ר מהוריי"צ בסעודת אחרון של פסח תש"ה: (- תרגום) "שההמשכות של חג זה, ושל יום זה, ההמשכות של משיח, יומשכו בחסד וברחמים" - שישנם המשכות מיוחדות של חג זה שאינו בכל החגים, וביאור ענינו המיוחד של יום זה - אחרון של פסח - שדומה לענין המשיח. (ס"א) שנה זו שנת המאה להסתלקות הצמח צדק (ויש עליות (השייך לזמן - משנה לשנה) גם לאחר הפטירה); סיפור מהצמח צדק משנת תרכ"ה וסיפור מבנותיו של אדמו"ר מהוריי"צ משנת תרס"ו הקשורים לאחרון של פסח. (ס"ז) ביאור במש"כ במדרש אודות מילת בני ישראל בליל פסח, הגם ש"אין מלין בלילה", וההוראה בעבודה. (סי"ב) ביאור במה ששאלו בימים הראשונים דפסח, מדוע לא גזרו שלא יקריבו קרבן פסח בערב פסח שחל בשבת ע"ד שגזרו בשופר ולולב, וכן מדוע לא גזרו כעין זה בשתיית ד' כוסות וכו' בליל פסח. (ס"כ) ביאור מדוע בגאולת מצרים כתיב "נעליכם ברגליכם" וכן בגאולה העתידה "והדריך בנעלים", דענין הנעל הוא להפריד בין החלק הכי תחתון שבאדם - רגל - ל(עניני) ארץ; ביאור למה "לעולם ימכור אדם קורות ביתו וכו'" ולכן לפני הגילוי של מתן תורה היתה ההקדמה שיהודי יהי' נעלה מענינים ארציים - "נעליכם ברכליכם"; וכן לעתיד לבא, הגם ש"מלאה הארץ דעה את ה'" מ"מ היהודי נעלה יותר - "להדריך בנעלים",  שזהו הוראה לתהלוכה שבדרך צריך נעליים אבל כשמגיע למקום קדוש אזי "של נעליך מעל רגליך". (סכ"ב) ההוראה מזה שהשנה מעוברת, בני ישראל מונין ללבנה כי: א) לבנה הוא מאור הקטן וקטן מונין לקטן, ב) בלבנה יש שינויים וכן בבני ישראל, יש שינויים בין מצוה דאורייתא לדקדוק קל של דברי סופרים, אודות זה שמוצאים היתרים לכל דבר האסור. (סל"ה) בענין "משכו וקחו לכם" שלכאורה ההקדמה ד"משכו (ידיכם מעבודה זרה)" מיותר, אלא משכו הוא ענין התשובה; שלא יתווכחו עם אינם יהודים. (סל"ו) המשך (מס"ז) ע"ד סיפור הצמח צדק, מה שאחרון של פסח נקרא בשם בפני עצמו, המשך ושייכות ב' הסיפורים דהצמח צדק ובנותיו של אדמו"ר מהוריי"צ. (סל"ז)

פירוש הבעש"ט "כן בקודש חזיתיך וגו'" - הלואי בקודש חזיתיך; אפילו שיציאת מצרים מאיר תמיד פועל יהודי שעבודתו תהי' (גם בקודש) כמו שיצא מ"ארץ צי' ועיף". (ס"ד) אודות שתיית ד' כוסות ואמירת ניגון. (ס"ה) עבודה הנ"ל (דס"ד) אפשריות אצל אלו ש"גופן טפל ונפשם עיקר". (ס"ז) התוקף בחינוך הילדים ע"פ תורה הביאה את גאולת מצרים ותביא את הגאולה העתידה, וזהו מש"כ (בהפטרת היום) "ונער קטן נוהג בם". (ס"ח) "בין כוס ג' לד' לא יפסיק" והרמזים שבו (ב' תקופות לעתיד לבא: מצוות הגוף ומצוות הנשמה). (ס"י) חינוך הילדים מתחיל לא רק מההולדה בפועל, אלא לפני זה, ע"י שמירת טהרת המשפחה וכו'. (סי"א) לפעול ע"י תפלה והוספה בתורה ומצוות שיתן ה' הרחבה כפשוטה. (סי"ב) [אחר חלוקת כוס של ברכה לההולכים בתהלוכה:] מעלת "רגלים" ביציאת מצרים, לעתיד לבא בעבודת ה', ובקיום מצוות. (סי"ג)

עד"ז שצריך להיות "פנימי", והנפקא מינה בין חב"ד לפולין, וכל זה בא כהוראה משאלות ותשובות דאדמו"ר האמצעי והר' נחום מטשערנאבל. (ס"ג) לתת לתלמידים ד' כוסות. (ס"ה) ב' טעמים בשמחת אחרון של פסח: (א) טעם שנאמר ע"י נכדת הצמח צדק ובהסכמת הצמח צדק, (ב) דהצמח צדק בעצמו, ושניהם קשורים זה לזה, א' מצד המטה, הב' מצד המעלה; ע"ד אי ברכת שהחיינו בשביעי של פסח. (ס"ו) ע"ד הטענה שהי' להמצרים "בגופיהם אנו שולטים וכו'" שזה יש בכל דור. (ס"ז)

התגלות הענין דסעודת משיח ע"י הבעש"ט דוקא ולא קודם לכן; גאולה בעתה ואחישנה בזמן ובתורה. (ס"א) ביאור שייכות סעודה זו לביאת המשיח שאז יהי' "וראו כל בשר יחדיו", וליום טוב דאחרון של פסח. (ס"ג) לקיחת ד' כוסות מהישיבה. (ס"ד) לא הנהיגו בסעודת משיח מצה ומרור שמראים על מיצר, כי ההכנה לגאולה העתידה היא ברחבות דוקא בכל הג' קוין. (ס"ז) ביאור במש"כ בהפטרה - "והי' ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו" - קנין הגוף וקנין הפירות - עבודת הצדיקים ועבודת הבינונים. (ס"ט) והדריך בנעלים - מעלת ענין המעשה בעבודה כעת ולעתיד לבא. (סי"א) הוראה מסיפור מפלת סנחריב שאין להתפעל מהמצב בעולם אלא לעשות המוטל עלינו. (סי"ב) צריך להיות העסק לברר גם את הנפש הבהמית והעולם, וכל שכן לקרב את בני ישראל. (סי"ד) ההכנה ליציאת מצרים - האמונה, משכו וקחו, מילה, וההכנה לארץ טובה ורחבה - תעבדון את האלקים, קבלת התורה מתוך קבלת עול דוקא. (סט"ו) והניף ידו על הנהר לעתיד לבא - בדוגמת קריעת ים סוף ביציאת מצרים. (סט"ז) מכת בכורות היתה בחצות הלילה דוקא שענינו חיבור ב' הפכים "נגוף למצרים ורפוא לישראל". (סי"ז) חשיבות נשי ובנות ישראל בהכנה לביאת המשיח. (סי"ט)

השייכות דההפטרה לאחרון של פסח, כי אז מאיר הארת משיח הקשור עם חזקי', דלכך: א) אחרון של פסח ושביעי של פסח בסמיכות זה לזה דמשה גואל ראשון ואחרון, ב) הרביים היו בשמחה בהתגלות, ג) הפסוק עד כי יבוא שילה מרמז על משה ומשיח דמשה גואל ראשון ואחרון, רק דמשיח נרמז גם במלה "יבוא" דזהו הגילוי בההעלם, וזהו גם דבימים האחרונים דפסח נמשכים בגלוי ע"י עבודה הענינים של הימים הראשונים שהיו בהעלם. (ס"א) כוס ראשון - גדלות אבא; ג' מצות - קטנות אבא; ג' כוסות האחרונים - ביזה, וענינם בעבודה. (ס"ז) ע"י הליכה ברגל פועלים זיכוך ושלימות גם במקומות תחתונים; תנאי עיקרי בגאולת מצרים ובגאולה העתידה, וההוראה דאין להסתפק בהליכתו לתהלוכה אף אם הלך ב' פעמים. (ס"י) על שיר השירים כתוב - קודש קדשים, דבקדש הקדשים היתה התורה שפעלה דלא יהי' הגבלות המקום. (סי"ז) קבלת עול מספיק בגלוי בתחלת העבודה ובסיומה, לאידך זכירת יציאת מצרים צ"ל גם בשעת העבודה. (סי"ט) ביציאת מצרים ואח"כ ויצאו ברכוש גדול דזהו בירור הניצוצות שזה תנאי בהגאולה וכן בגאולה העתידה אם לא בירר כל הניצוצות שצריך לברר אזי נשמתו בגלות. (סכ"ב) המעלה בנשמות דנקרא "מהלכים", וצריך להיות בפועל ולא רק בכל, דבארץ לא זרועה שם הניצוצות שצריך לברר. (סכ"ה) עה"פ (שמות ג, כב) "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וגו'" ב' פירושים: א) כפשוטו נשי ישראל שצריכות להשפיע על אלו שבדוגמת שכנתה וגרת ביתה, ב) על הנשמות דצריך להיות בירור הניצוצות. (סכ"ו)

חידושו של הבעש"ט שבאחרון של פסח - גילוי משיח בפועל, וקשור עם תורתו ושיטתו. (ס"א) ביאור סיפור הבעש"ט שאמר שיש להעמיד את שרו של עולם בצד כי צריך לעבוד ה' עם העולם; הקשר לאחרון של פסח. (ס"ז) ענין ד' כוסות דאחרון של פסח. (סי"א) ביאור ענין "מלכא ומלכתא הוו יתבי כו'", גדיא ואימרא - צדיקים ובעלי תשובה. (סי"ב) הקשר דיציאת מצרים לגאולה דלעתיד ומעלה כל אחת מהן. (סט"ז) ענין ה"תהלוכה". (סי"ז) "זמן חירותנו" מתבטא בג' דברים דפסח מצה ומרור; הענין ברוחניות; ענין דמרור. (סי"ח) סיפור ע"ד הבעש"ט - שפשוטי העם נתעוררו מדברי מוסר וגרמו שמחה לבעש"ט ובני תורה לא נתעוררו ועוררם הבעש"ט. (סכ"ה) מעלת הרגל לגבי הראש; חינוך תשב"ר; "מיטוואך-שעה" (של"ה); ומעלת נשים ובנות. (סכ"ז)

זמן אמירת השירה בשביעי של פסח לפנות ערב; שביעי של פסח הוא ענין משה רבינו ואחרון של פסח הוא ענין משיח, וביאור עניניהם; משיח וענינו גם בזמן הגלות. (ס"א) הנפקא מינה בין "ורחץ" ל"רחצה", והדין בא' שבירך ב"ורחץ" שמיד לאח"ז צ"ל אצלו הסדר: מוציא, מצה, כרפס, מגיד, מרור, כורך, והביאור בזה. (ס"ט) גם ביציאת מצרים וגם לעתיד לבא יש ענין הרגלים ("נעליכם ברגליכם", "והדריך בנעלים"). (ס"י)

אחרון של פסח שייך למשיח, עד שזה מתבטא בסעודה גשמית, ואדרבה עיקר הגאולה היא הגשמית. (ס"א) קריעת ים סוף בעבודה הוא לקרוע את ים המחשבות המטרידות, בכ"א יש טוב (פנימי) ומצרף הטוב מגלגול קודם. (ס"ה) עיבור הנשמות (ההחלטות טובות) והלידה בשביעי של פסח, וזה מביא הגאולה דאחרון של פסח. (סי"א) ע"י המצוות שברגל (התהלוכה) זוכים להגילוי ד"הדריך בנעלים", ועי"ז דוקא ממשיכים העצמות ("אנכי"); ע"ד שתיית ד' כוסות דשייך לכולם. (סי"ד) מעלת הפשיטות, הביטול, והקבלת עול שדוקא עי"ז נפעל דירה בתחתונים; החכם יכול לברר הרשע וכו'. (סי"ז) מצוה היא לבוש שצ"ל מתאים לדרגת האדם שמתעלה בכל יום, גם כשאינו מרגיש העלי'; סיפור אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע "צי דען… וואס די פערד טראכטן האבער… זיינען די מלאכים קיין מלאכים ניט?" (סכ"ג) ענין "מורח ודאין" בעבודה, שלפעמים "חוש הריח קובע כו'", ומביא סיפור מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בנוגע לאיזה גזירה, ע"פ הרגש שלו; הקליפה דדורנו הוא "דימוקראטיא" בעניני תורה ומצוות, ואין להתפעל מכל זה. (סכ"ו) קליפת מצרים פעלה גם בכח היולי (לשיטה אחת), ובעבודה: שגם אחד בירור כל הכוחות הגלויים אין זה הוראה על מצב עצם הנפש, שצריך גם לתקנו; סיפור מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בביקור באשכנז כו'. (סל"ב) סיפור מאדמו"ר הזקן שאחדות הוא הכלי לפרנסה, וסיים ש"דברי צדיקים קיימים לעד" ושיהי' שנה של פרנסה כו'". (סל"ו) ההוראה מ"ושפט בצדק חיים" ללמד זכות על כאו"א, ולהשפיע על הסביבה. (סל"ז) לימוד והפצת התורה היא הכנה לבקיעת הנהר דלעתיד; הכנה למשיח וכ"ז ע"י חינוך הבנים שזה תלוי בידי האמהות. (סל"ח)

ענין גילוי פנימיות התורה והשמחה בגילויים דלעתיד. (ס"ז) ביאור הטעם שבקיעת הירדן בכניסה לארץ היתה רק לקרע אחד; ענין כניסת הארץ בעבודה. (ס"י) מעלת ה"תהלוכה". (סט"ז) ביאור ענין "צמאה לך נפשי גו' בארץ צי' גו'"; הצמאון בגלות, גם בגלות היצר הרע. (סי"ז) מעלת השמחה; ההפרש בין מוסר לחסידות - לגוף או לנשמה. (סי"ח) ענין "נקבעו כל מימות שבעולם" בשביל בחירה חפשית; רוח צפונית אינה מסובבת. (סכ"א)

שמו של הבעש"ט - לעורר בני ישראל מהתעלפותם עד ביאת המשיח. (ס"א) מנהג שתיית ד' כוסות באחרון של פסח בסעודת משיח ושייכותו לתלמידי הישיבה ומקורו בנגלה. (ס"ה) השתדלות בקירוב עוד יהודי ללימוד התורה וקיום המצוות. (סי"א)

אחש"פהקשר דאחרון של פסח עם משיח, ע"י סעודה גשמית (סעודת משיח) ממשיכים משיח. הטעם שאין מברכין שהחיינו באחרון של פסח - מכיון שאין זה שמחה נרגשת. (ס"א) יציאת מצרים - עבודת הבינונים, יציאה בחפזון, לעתיד לבא - עבודת הצדיקים, לא בחפזון תצאו; קודם קיום המצוה צ"ל בחפזון ובשעת עשיית המצוה בהתיישבות. (ס"ה) מצה אפילו בלע יצא, ובעבודה: שצ"ל ענין הביטול (מצה) אע"פ שלא מרגיש (שלא טעם טעם המצה); סיבת אי הרגשה שאינו יכול "להבדיל" מתי צ"ל ומתי לא. (ס"ט) "מתניכם חגורים" - חיזוק האמונה ע"י תורה שבעל פה; נעליכם ברגליכם - לברר נפש הבהמית ע"י שירגיז אדם וכו' אבל כל זה רק בתור הכנה; ומקלכם בידכם - להכות הנפש הבהמית, ירעים בקול רעש וכו'. (סט"ו) כל ירידה במי שעומד בדרגא פחותה בעבודתו משתלשלת מחסרון במי שעומד בדרגא נעלית; זה שישנם טוענים שרחמנא לבא בעי, ולמה צריך לקיים מצוות, נשתלשל מזה שישנם טוענים למה צריכים ללמוד פנימיות התורה. (סי"ט) פסח - ראש השנה להמשכת ענינים נסיים על כל השנה, ומטעם זה מברכים טל ביום ראשון של פסח; ניסן - עבודת הצדיקים, לימוד התורה, ובפרט פנימיות התורה מחג הפסח הכוחות להפצת פנימיות התורה. (סכ"ב) פסח הוא ע"ד לעתיד כי שניהם קשורים עם ענינים גשמיים הנקודה המשותפת דפסח ושבועות - מעלת נשי ישראל. (סכ"ה)

אחרון של פסח קשור עם משיח, ואין להתפעל מחושך הגלות. (ס"א) כל אחד יכול להגיע למעלה מעלה עד אין קץ, והכח לזה מיציאת מצרים ומתן תורה, ובפרט שאין-סוף נמצא למטה רק שצריך לגלותו. (ס"ו) טעם החיוב בהפצת המעינות דוקא בזמננו. (ס"ט) כאו"א צריך לנצל את החושים שניתנו לו, והפעולות בגשמיות הם הכנה לה"רוחניות". (סי"ב) אודות הניגון "עסן עסט זיך". (סט"ו) במכונה גשמית כל פרט מדוייק, ואם חסר פרט אחד כל המכונה מקולקלת, וכן הוא בעבודת ה' - שכאו"א במקום שהוא נמצא, המקום נצרך לעבודתו. (סי"ז) ב' ענינים ב"לחם עוני": א) "עוני" כפשוטו, ב) שעונים עליו דברים הרבה, וביאורם בעבודת ה'. (סכ"ג) ההכרח בחינוך המתאים, ובפרט ע"י נשי ובנות ישראל, בדוגמא דיציאת מצרים שהיתה "בזכות נשים צדקניות". (סכ"ו)

שייכות אחרון של פסח למשיח. (ס"א) הדיעות מי אמר "אז ישיר" וההוראה - חובת כאו"א להזולת. (ס"ג) ענינים שאפשר להבינם רק ע"י פנימיותם; קידוש החודש, ברכת החמה; פרטי הדינים והסדר באמירת "ברכת החמה". (ס"ו) אזוי אזוי איז דער ענין. (סי"ד) מענה הצמח צדק לאחד שהתאונן על אי חשקו בלימוד. (סט"ו) חקירה במצות ספירת העומר אם כל יום מצוה בפני עצמה או כולם מצוה אחת; החסרת יום א' פוגמת רק מכאן ולהבא; אם יש לספירה מציאות או שרק מצוותי' אחשבי'; נפקא מינה לעבד שנשתחרר בימי הספירה. (סט"ז) קיום המצוות בזמן הזה רק הכנה לעתיד. (סי"ח) קבלת עול שלמעלה מהשכל. (ס"כ) מעלתו של קרבן פסח - קרבן הנאכל ומצד הגברא; המשכת פסח על כל השנה כולה. (סכ"א)

הטעם שבזמן הזה אין מרור - שמראה על גלות - מדאורייתא משא"כ בזמן בית המקדש, וההוראה בעבודה לצפות לביאת המשיח. (ס"ב) ע"פ מאמר רז"ל "הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא כו'" תורצו כל השאלות על דרכי החסידים (התוועדויות - תפלה) ויבואר טעם לזה שאוכלים מצה שרוי' באחרון של פסח. (ס"ז) טעם לקיחת השה בעשור לחודש - שיהי' תוקף ומסירות נפש, וכן בזמן הזה ("כימי צאתך וכו'") שיש לעמוד בתוקף. (סי"ד) מעלת יום טוב שני של גליות, שבזמן הזה הוא מצד הודאי, וכ"ז מצד כח בית דין לקבוע יום טוב. (ס"כ) המצב בארץ הקודש. (סל"א)

ההבדל בין מצה לשאר מצות שבאכילה (כמו שבת ויום טוב) שהמצה לבד היא מצוה ולא רק הכשר מצוה, כלומר הגשמיות הופכת למצוה. (ס"א) בביאת המשיח תהיה ראיית אמיתית המהות ולא רק חיצוניות המהות. (ס"ה) טרם שנתן יין להת' אמר שחומר בלתי מצוייר אפשר לעבדו (ולשנותו) באופן נעלה ביותר, ואצל התלמידים הוא עדיין אינו מצוייר. (ס"י)

הרבי הוא ממוצע המחבר, ולכן גם עתה אפשר לפנות אליו בענינים גשמיים ורוחניים. (ס"א) במחשבתו הי' הרבי כבר בארץ ישראל. (ס"ח) גם עתה ע"י התקשרות כדבעי פועל הרבי בנו בכל עת. (ס"ט)