ערב פסח

הוצאת שלשה ספרי תורה בשבת ר"ח ניסן - "חזקה" בעבודה בקיום התומ"צ באופן של הנהגה נסית ("החודש הזה לכם"), נוסף על ה"חזקה" בעבודה באופן של הנהגה טבעית ע"י הוצאת שלשה ספרי תורה בשמחת תורה הנהגה נסית בתוכן הקריאה בג' הספרים: פרשת החודש - כללות החידוש דהנהגה נסית, "חודש של גאולה"; שבת ר"ח - פעולת החידוש דהנהגה נסית (ר"ח) גם בהנהגה טבעית (שבת); ופרשת השבעו, פ' ויקרא - הנהגה נסית באופן של קביעות ונצחיות, "מלח ברית אלקיך" (ועד"ז בהפטורה) השלימות דהנהגה נסית גם ב"סור מרע", אתהפכא חשוכא לנהורא - בהקריאה בג' הספרים, וכן בהפטורה הוספה בהכנות לחג הפסח - לימוד הלכות הפסח ונתינת צרכי הפסח - באופן של הנהגה נסית מר"ח ניסן, שתי שבתות לפני הפסח, כדעת רשב"ג שלימות ההכנה לחג הפסח ע"י הגאולה האמיתית והשלימה, וה"חזקה" על ענין הגאולה ע"י הוצאת ג' ס"ת חלוקת משקה

שבת הגדול - התחלת הגאולה והניסים גאולת מצרים (שענינה המשכת אלקות למטה) היתה דוקא ע"י משה, שמעלתו (שבו מודגש ענין המשכת האלקות שלמעלה מהעולם בתוך גדרי העולם -ׂ) באה לביטוי במזמור צדי"ק - תפלה למשה; וביאור הכפילות בתחלת המזמור ("משה" ו"איש האלקים") ובסופו ("ומעשה ידינו כוננה עלינו" ו"מעשה ידינו כוננהו") ביאור תוכן הענין דאות צ' (מספר תשעים) בב' אופני כתיבתה "צד"י" ו"צדי"ק", וההוראה בעבודת ה' ההוראה מכך שהחלטת בית-הנבחרים לקבוע את יום י"א ניסן כיום החינוך היא החלטה מס' 104, גימטריא "צד"י"; והתעוררות ע"ד מעות חטים ועריכת סדרים ציבוריים בב' הלילות הראשונים דחגה"פ

מוגה הדגשת ב' הקצוות בברכת הקב"ה ד"ואני אברכם" - (א) ברכה למעלה ממדידה והגבלה ו(ב) המשכת הברכה לכאו"א מישראל - במזמור "תפלה למשה": (א) מתחיל ב"(תפלה למשה) איש האלקים" ומסיים ב(ב) "ויהי נועם . . עלינו" - המשכת הברכות לבנ"י ע"י משה רעיא מהימנא ביאור הכפל בתחילת המזמור ("למשה", "איש האלוקים") ובסופו ("ומעשה ידינו כוננה עלינו", "כוננהו") ודוגמתו בענין השבת ("כל עיסקא דשבתא כפול") ההוראה מכהנ"ל בדורנו (ולאחרי שנת הארבעים) ובשנה זו ("אראנו נפלאות") שליחות לצדקה

הדגשת ענין האחדות ביום אח"ד בחודש ובפרט באח"ד בניסן, בימי המילואים וימי חנוכת המשכן ובפ' צו ושבת הגדול ענין האחדות בעבודת בעל ההילולא אדמו"ר הצ"צ ובנו אדמו"ר מהר"ש (אח"ד באח"ד יגשו) והשייכות ליום המחרת, יום הולדת הרמב"ם והתגלותם בשנה זו ("אראנו נפלאות") התעוררות ללימוד תורת בעל ההילולא, לימוד הרמב"ם (וצירוף שניהם) ולהתחיל בזה מיד בסמיכות לתפילת ערבית וביאור במשנה "מאימתי קורין את שמע כו'"

ברכת החג והמשכתה באופן תמידי (בטל דלא מיעצר) ועד לברכת הגאולה; מעלת שנת "אראנו נפלאות" והקביעות באופן משולש

מוגה מעלת קביעות חג הפסח בשנה זו - (א) חל בשבת (חיבור שבת, שלימות העולם, עם פסח - ניסים למעלה מהעולם) (ב) בפ' שמיני - שמספר שמונה שייך ללמעלה מהעולם ביאור החיבור בין עולם ולמעלה מהעולם בעבודת האדם - חיבור ב' אופני העבודה דצדיקים ובעלי תשובה והרמז בעבודת ערב פסח, ועפ"ז - ביאור הסיום וחותם ד"סדר קרבן פסח": "ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר" ברכת החג, תודה על הברכות ואישור קבלת המכתבים והפדיונות

הדגשת מעלתן של ישראל בהפטורת ש"פ ויקרא - "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", ושייכותה לפרשת השבוע - "ויקרא אל משה גו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" הלימוד וההוראה - שבחן של ישראל, וגודל הזהירות בכבודן של ישראל, וההשתדלות בתיקון הדבר שלימות עם ישראל וארץ ישראל השלמות לשיחות דלעיל: ההמשך בפ' צו - "זירוז מיד ולדורות", ובפ' שמיני - ענין הגאולה חלוקת משקה

אמן על כל הברכות, ומצד כל המעלות - בהמקום והזמן - בטח יקויימו; ובפרט ביום זה - י"א ניסן, ויתירה מזו בשנה זו - תש"נ, שבה מתחילים לומר מזמור פ"ט, שקשור עם ענין הברכה, ועד לסיומו - "ברוך ה' לעולם אמן ואמן".

בקרבנות הנשיאים נרמזת כללות עבודת בנ"י בעשיית דירה לו ית', עד ל"יום שנים עשר נשיא לבני נפתלי", "סוף מעשה", שבו מתגלית מעלתן העצמית של ישראל, "ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר", "מחשבה תחילה" "סוף מעשה במחשבה תחילה" בשייכות לקץ הגאולה - שעם היותו חתום וסתום ("מחשבה תחילה") נמשך ומתגלה ב"סוף מעשה, בדורנו זה ובתקופתנו זו השייכות למזמור פ"ט בתהלים - "משכיל לאיתן האזרחי" (מחשבה תחילה), "אשר חרפו עקבות משיחך", "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" (סוף מעשה) השייכות לפרשת השבוע - פ' צו: (א) זירוז בנוגע לקרבנות שיוכלו להקריבם בפועל ממש בביהמ"ק השלישי, (ב) דברי האוה"ח הק' בנוגע לבוקר הגאולה בשנת ה'ת"ק, ועאכו"כ בשנת ה'תש"נ, חצות היום דאלף הששי ההוראה בפועל: להוסיף בהצפי' לגאולה, בלימוד פנימיות התורה, ובצדקה השלמות לשיחות דלעיל: חלוקת משקה

ברכות והכרת טובה למברכים בקשר ליום ההולדת י"א ניסן; מעלת המקום - ביהכנ"ס וביהמד"ר, ומעלת הזמן - יום ההילולא י"ג ניסן וימי ההכנה לחגה"פ והשייכות לגאולה השר דמזמור פ"ט בתהלים (שתחילתו "משכיל לאיתן האזרחי" קאי (גם) על כאו"א מישראל) - לתכלית וסיום העבודה - "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" - המשכת אלקות בכל העולם

הפתיחה בברכה - מצד מעלת היום, ערב פסח, כולל גם הולדתו של הרמב"ם, וגם ברכה בקשר עם הברכות די"א ניסן התעוררות בלימוד הרמב"ם, ולימוד תורת הצ"צ, והליכה באורחותיהם - בקשר ליום הולדת הרמב"ם, והילולא של הצ"צ ביום שלפניו עניני ברכה שהזמן גרמא - כללות חודש ניסן, עד לערב חמשה עשר בו, ופרשת השבוע; וערב פסח לאחר חצות - אפיית המצות, וסדר קרבן פסח ההוראה בפועל - להשלים נתינת צרכי החג, והסיום - בשליחות מצוה לצדקה

1. "ניסן" - "חודש של גאולה", באופן ד"נסי נסים" - מציאותו של יהודי למעלה מהטבע, ובאופן שנעשה הטבע שלו, מצד התאחדותו עם הקב"ה; והצורך להכריז ענין זה באופן גלוי לעין כל, וגם ע"י אופן העבודה בפועל ממש 2. "אשה כי תזריע וילדה זכר" - בעבודת האדם 3. ג' ניסן, "נשיא לבני זבולון" - ענין המסחר ("בצאתך לסחורה") בעבודת האדם 4. מחרת ב' ניסן - יום ההילולא דכ"ק אדנ"ע, מייסד ישיבת תו"ת, יום התחזקות והוספה בכל עניני תו"ת, ובנקודה הכללית - הפצת המעיינות חוצה השלמות לשיחות דלעיל חלוקת משקה; הסיום בצעקה "עד מתי", הניגון "שיבנה בית המקדש", וניגון שמח"ת

הרמז וברכה בתהלים מזמור פח.

ענינו של "שבת הגדול" (שנעשה בו ה"נס גדול" ד"למכה מצרים בבכוריהם") - בירור הועלם בשלימות, עד לשינוי והפיכת טבע העולם גופא "עשור לחודש" (שבת הגדול) - מורה על השלימות דעולם שנעשית ע"י עבודתם של ישראל, ו"יום עשתי עשר", "אחד עשר" מורה על עצם מציאותם של ישראל שהם חד עם קוב"ה, "אנת הוא חד", והחיבור שביניהם (פעולת שבת הגדול בי"א) - המשכת הבלי גבול ("אנת הוא חד") בגבול (עשר) שיעור הרמב"ם די"א ניסן - סיום ספר הפלאה (שמורה על ענין הבל"ג) ב"מכלכל דבריו במשפט" (מדידה והגבלה דוקא) החיבור דבלי גבול וגבול במזמורי התהלים השייכים לי"א ניסן - במזמור פ"ז: "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון", ובמזמור פ"ח: "שיר מזמור לבני קרח למנצח", "תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי" חיבור בלי גבול בעבודתם של ישראל - אחדותם של ישראל בתכלית השלימות שאין מציאות של "משפיע" ו"מקבל, אלא מציאות אחת ממש, וביחד עם זה, נמשך במדידה והגבלה וב"כלים" דוקא השלמות לשיחות דלעיל: חלוקת משקה

שיחות א-ב: מעלת ר"ח ניסן - "אותו היום נטל עשר עטרות", שייכותו להקמת המשכן, וביאור ענינו בעבודת האדם במשכן ומקדש הפרטי שבו - תרגום משיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א באידיש שיחה ג: א) שאלות בפרש"י (ריש פרשתנו): (1) "לכל דברות כו' קדמה קריאה, לשון חיבה כו'". (2) "אדם כי יקריב מכם" ב) חלוקת משקה שיחה ד: ב) הביאור בפרש"י - "אדם כי יקריב מכם" א) הביאור בפרש"י - "קדמה קריאה לשון חיבה", וההוראה - בהיחס אל הזולת ג) שיעור היומי ברמב"ם - שימוש בחכמת התקופות דחכמי יון לקידוש החודש ד) לקוטי לוי"צ (ע' קסט) - "הנצנים נראו בארץ גו", ענין הגאולה ה) זירוז בהכנות לחג הפסח

שיחות א-ב: "שבת הגדול" - גדלות בשבת שלפני הפסח לגבי פסח, עד שפועל גדלות בפסח; להוסיף בהכנות לפסח מתוך גדלות; לנצל היום-סגולה דהולדת הרמב"ם, ערב פסח - הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א שיחה ג: א) שאלות בפרש"י (ריש פרשתנו) - "אין צו אלא לשון זירוז" ב) חלוקת משקה שיחה ד: א) הביאור בפרש"י - "אין צו אלא לשון זירוז", וההואה בעבודת האדם - מעלת הזריזות ב) ביאור בפרש"י (סוף פרשתנו) - "להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל", וההוראה בעבודת האדם ג) לקוטי לוי"צ (ע' ריג) - משיחת אהרן ע"י משה, תפלה ותורה ד) שיעור היומי ברמב"ם - "דברים שבלב" ו"עסוקין בענין"

ליל ומוצאי י"א ניסן (משולב) 1. התוכן דיום הולדת - "החי יתן אל לבו" באופן של שמחה, ושייכותו לחודש ניסן - לידת עם ישראל 2. יום הולדת פרטי קשור עם כללות ישראל, עד לכללות העולם - התגברות המזל דישראל ופעולתו בעולם כולו עד לשייתו דירה לעצמותו ית' 3. הקשר להזמן - חודש ניסן, יבום עשתי עשר, וקביעותו ביום שלישי בשבוע, ובפ' שמיני 4. שיעו חומש היומי - "להבדיל בין הקודש ובין החול", בירור החול 5. שיעור היומי ברמב"ם - "אין דין קדימה במטלטלין" 6. התחלת מזמור פ"ז - "לבני קורח מזמור שיר יסודתו בהררי קודש" 7. נתינת תודה על הברכות והאיחולים ופעולות טובות כו' בקשר ליום ההולדת 8. הסיום בענין הצדקה - מעות חטים

יום וחודש ושנה מיוחדים.

ליל ומוצאי י"א ניסן (משולב) 1. התוכן דיום הולדת - "החי יתן אל לבו" באופן של שמחה, ושייכותו לחודש ניסן - לידת עם ישראל 2. יום הולדת פרטי קשור עם כללות ישראל, עד לכללות העולם - התגברות המזל דישראל ופעולתו בעולם כולו עד לשייתו דירה לעצמותו ית' 3. הקשר להזמן - חודש ניסן, יבום עשתי עשר, וקביעותו ביום שלישי בשבוע, ובפ' שמיני 4. שיעו חומש היומי - "להבדיל בין הקודש ובין החול", בירור החול 5. שיעור היומי ברמב"ם - "אין דין קדימה במטלטלין" 6. התחלת מזמור פ"ז - "לבני קורח מזמור שיר יסודתו בהררי קודש" 7. נתינת תודה על הברכות והאיחולים ופעולות טובות כו' בקשר ליום ההולדת 8. הסיום בענין הצדקה - מעות חטים

א) השייכות דיצי"מ עם משה ואהרן והקשר לפ' השבוע ב) ביאור מרז"ל (פסחים קיג, א) "אל תדור בעיר דריש מתא אסיא" (תלמיד חכם); ב' ענינים בתורה (א) "קדמה לעולם", ו(ב) ענין התורה שהוא בערך לעולם, ועפי"ז - ביאור בענין שריפת החטאת שבפ' שמיני ג) אחת ההוראות מיצי"מ, הזמן ד"לקחת לו גוי מקרב גוי" - ע"ד יום ההולדת הפרטי של כאו"א

ביאור ב"סדר קרבן פסח", שסיומו - "ואם הפסח נמצא טרפה לא עלה לו עד שמביא אחר"

בקשר ליום הולדת הרמב"ם - סיום (והתחלת) הרמב"ם, ושייכותו לסיום (והתחלת) הש"ס

שיחה א: פעולת קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח - באמירת הנשיאים וה"יהי רצון" (תפלה הכי נעלית - הארת כל ניצוצות הקדושה כו') ע"י כאו"א מישראל בכל הדורות שיחה ב: א) שייכותו דכאו"א מישראל לכל י"ב השבטים, כולל שבט לוי ב) ענינו של שבט שמעון (שהקריב בחמשה בניסן) - בברכת יעקב - "שמעון ולוי אחים", אהבת ישראל ואחדות ישראל שיחה ג: א) הדגשת לימוד הרמב"ם - בסמיכות ליום הולדתו בערב פסח ב) ב' ניסן - יום ההסתלקות דאדמו"ר נ"ע, ויום התחלת הנשיאות דאדמו"ר מהוריי"צ, אשר, ע"י הכתבים והספרים נמצאים גם הם כמו בחיים חיותם בעלמא דין, "קדושה לא זזה ממקומה", כמבואר במאמר הראשון דאדמו"ר מהוריי"צ ג) ע"ד ג' הסימנים דבנ"י ד) שאלות בפרש"י (ד, כב) - "אשר נשיא יחטא" ה) לקוטי לוי"צ (ריש פרשתנו) - "הנצנים נראו בארץ גו'", ענין הגאולה ו) שיעור הומי ברמב"ם - בהלכות חמץ ומצה - הכנה לחג הפסח ז) חלוקת משקה שיחה ד: א) הביאור בפרש"י ב) הביאור בלקוטי לוי"צ ג) הביאור בשיעור היומי ברמב"ם: (1) חמץ ומצה - בעבודת ה'. (2) "סייג" בדאורייתא ד) "כלו כל הקיצין" שיחה ה: ע"ד ההכנות לחג הפסח - מבצע פסח, וכן ע"ד בתי תורה תפלה וגמ"ח

(מוגה; בלתי מוגה) ענין י"א ניסן וחודש ניסן ופסח ומזמור פו - בכולם מודגש עונג ושמחה.

שיחה א: א) נתינת תודה על הברכות בקשר ליום ההולדת וע"ד העדר האפשרות למענה בכתב על כל המכתבים ב) השלמה לענינים שדוברו בהתוועדות דיום ש"ק: (א) "ועשו לי מקדש" - "מקדש מעט" שצ"ל ע"י כאו"א. (ב) "ושכנתי בתוכם" - כולל גם להשפיע על אוה"ע - "כל גוים אשר עשית גו'". (ג) ג' הסימנים דבנ"י - והשייכות דג' הענינים זל"ז ג) התיישבות חסידי חב"ד באה"ק בכפר חב"ד וכו', והצעה חדשה - לבנות עיר בירושלים עיה"ק במיוחד עבור היוצאים מאחורי מסך הברזל ד) ביאור הלשון "משיח נאו" - בגימט' "זן" והשמות "א-ל" "הוי'"; "טנק" - ניצול עניני מלחמה שבעולם לקדושה - "טנק" של מצוה - ר"ת "טהרות נזיקין קדשים", ובסדר זה דוקא ה) סיוע מיוחד כעת לבניית עיר הנ"ל בגלל "סימנים" - (א) כי בין העולים ישנם "אנשי מדע" שמהפכים חכ' חיצוניות לקדושה, ו(ב) כו"כ מהשייכים לחלוקת הקרקעות והממון בא"י פנו בברכה שיחה ב: סיום ההתוועדות בניגונים

שיחה א: "שבת הגדול" - גדלות בענין הגאולה, באופן נעלה יותר מהגאולה ד"זמן חרותנו", "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", מכיון שאין מקום כלל לענין של היפך החירות, ע"ד בדוגמת ענינו של נשיא ומלך ש"אין על גביו אלא ה' אלקיו" שיחה ב: (1) י"ב ניסן - סיום וחותם דקרבנות הנשיאים - ביום השבת. (2) ענינו של הנשיא הי"ב - "נפתלי אילה שלוחה", זריזות, והקשר לפסח - חפזון, ולפ' צו - "לשון זירוז", תוספת זריזות בכל עניני העבודה, ועי"ז - גאולה באופן של זריזות שיחה ג: העבודה גזמן זה - "אחרית הימים", "עת קץ" - "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", בירור כל עניניו דכאו"א מישראל, עי"ז שעושה מביתו וד' אמותיו מקדש לו ית', בסיוע והדרכה ד"עשה לך רב", רב שיש בו ג' הסימנים דביישנים רחמנים גומלי חסדים שיחה ד: הדגשת פעולתם של ישראל על כל באי העולם לקיים מצוות בני נח - במזמור פ"ו: "כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך גו'" שיחה ה: א) שאלות בפרש"י (ח, כח) - "משה שמש כל שבעת ימי המילואים בחלוק לבן" ב) התוועדות נוספת במוצאי ש"ק, יום ההילולא דהצ"צ שיחה ו: א) הביאור בפרש"י ב) לקוטי לוי"צ (ע' ריג) - "משח משה לאהרן" ג) שיעורי הרמב"ם די"א וי"ב ניסן - גם החשבון דקביעות החדשים (לא רק הקידוש) ע"י ב"ד שבארץ ישראל דוקא, אא"כ לא הניח בארץ ישראל כמותו

שיחה א: מעלת ה"נס גדול" ד"למכה מצרים בבכוריהם" - שמציאות העולם גופא מגלה אלקות. ולא רק ביחס לדרגת אלקות שמצד גדרי העולם (לפני מ"ת), אלא שמציאות העולם גופא דורשת גילוי אלקות שלמעלה מגדרי מהעולם - הגילוי דמ"ת. וע"ד הסיפור אודות רבינו הזקן ור' אברהם המלאך - ש"בייגל עם חמאה" (מציאות העולם) פועל את עבודתו של רבינו הזקן (נשמה חדשה) לשמש את קונו שיחה ב: הקביעות ד"שבת הגדול" "בעשור לחודש" - שלימות מציאות העולם דקדושה, עשר ספירות דאצילות, עשר ולא אחר עשר. ולא עוד, אלא שגם השלימות שלמעלה מאצילות נמשכת ב"כלים". וענינו בעבודה - רגש של כלות הנפש שאינו שולל את מציאות העולם, אלא אדרבה - "רצוא" בשביל ה"שוב", כדי לפעול בעולם באופן נעלה יותר. והקשר למזמור פ"ד - "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון" - ב' התנועות דרצוא ושוב לעתיד לבוא שיחה ג: א) שאלות בפרש"י: (1) "חיות פרט לטרפות כו'" (יד, ד). (2) "כרת של מטמא מקדש קרוי מיתה" (טו, לא) ב) לקוטי לוי"צ (אגרות ע' תיד) -חודש האביב ג) הקשר דשיעור היומי ברמב"ם - הוצאת בהמה חי' ועוף דשבת - ל"שבת הגדול" ד) השלמת ההכנות לחג הפסח - הן בנוגע להספקת צרכי החג, והן בנוגע לעניני העבודה הרוחנית דחג הפסח ה) חלוקת משקה לתלמידים-השלוחים למדינה רחוקה שיחה ד: "למכה מצרים בבכוריהם" בתקופתנו - הכרזתו של נשיא המדינה ע"ד ההכרח בקיום מצוות בני-נח שיחה ה: א) ההכרזה ע"ד קביעות "יום החינוך" ב) השלמת הו"ל קובצי חידושי תורה על הרמב"ם לקראת ערב פסח - יום הולדתו של הרמב"ם ג) הביאור בשיעור היומי ברמב"ם - החילוק בין אדם חי שנושא את עצמו, לבהמה חי' ועוף - בעבודת השם ד) הביאור בלקוטי לוי"צ ה) הביאור בפרש"י שיחה ו: (א) הקמת בתי-חב"ד, כוללים לזקנים וזקנות, וארגוני "צבאות השם". (ב) הנחה של 40% על ספרי קה"ת - מב' ניסן עד ל"ג בעומר

1.   Shabbos HaGadol recalls the miracle of smiting the Egyptians through their firstborn. This is a case where the corporeal world reveals G‑dliness in a measured way as well as drawing the loftiest aspects of G‑dliness into the revealed world. This happens after Matan Torah. The Alter Rebbe taught this orderly system of Divine service.2.   Being on the tenth of the month, this Shabbos HaGadol reaches to the lofty aspects of the ten attributes of Atzilus and draws down those lofty levels of holiness into the orderly system of the world. This symbolizes the “culminating passion of the soul” which must not leave the body but continues to deal with the real world.3.   Why does Rashi interpret “living” and “kosher” in a very narrow context — clearly not the plain meaning of the verse? Every detail of the purification of theMetzora has symbolic meaning relative to the sin of the Metzora. Evil talk needs “kosher” talk, etc.4.   The Rambam speaks of carrying animals on Shabbos vis-à-vis carrying a person. Each animal group listed by the Rambam relates to a different level of purification of the animal soul of a Jew. We must continue to purify the mundane.5.   In preparation for Pesach remember: Maos Chittim and spiritual preparation. Print journals of the lectures on Rambam in time for the Rambam’s birthday on the 14th of Nissan. Establish Chabad Houses, study groups for senior citizens and Tzivos Hashem groups. 40% discount on all Kehot publications.

שיחה א: עיקר עבודת האדם - גילוי כח הא"ס (אחדות ה') שבעולם בכלל; ובזה נתינת כח מיוחדת בי"ג ניסן שיחה ב: ענין הנ"ל בגילוי ב"אמירת הנשיא" דיום זה - "זאת חנוכת המזבח"; "בהעלותך" שיחה ג: הקשר בין אדמו"ר הצ"צ (שיום הסתלקותו בי"ג ניסן) והרמב"ם (שיום הולדתו בי"ד ניסן): אצל שניהם - קיבוץ מכל התורה שלפניהם באופן דפס"ד (הרמב"ם - מלמעלמ"ט; הצ"צ - מלמטלמ"ע); בשניהם - פעולה אצל אוה"ע; הקשר לערב פסח שיחה ד: א) התאמת הנ"ל עם הפתגם שאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע הוא הרמב"ם דתורת החסידות ב) ע"ד לימוד הרמב"ם וסיומי הרמב"ם ונתינת משקה עבור הסיומים ג) הקשר דצדקה עם בעל ההילולא, וע"ד שאר המבצעים שיחה ה: שיעור הרמב"ם: (1) "הלכות שבת" - הקשר ליציאת מצרים; (2) "אם יצא... אפילו אמה אחת" (פכ"ז ה"ב); (3) "ולמה מברכים על הבשמים במוצאי שבת כו'" (פכ"ט הכ"ט). ב) ניגונים, וחלוקת צדקה

שיחה א: ס"א - ר"ח ניסן נטל עשר עטרות - כתר שלמעלה גם מהראש, ומולך ושולט על הימים שלאח"ז; פ' החודש - ר"ח ניסן וקרבן פסח - ענין הגאולה גם כשנמצאים עדיין במצרים, ובאופן ד"מתניכם חגורים גו' ומקלכם בידכם" - לצאת מהגלות לגאולה שיחה ב: ס"ט - ר"ח ניסן שחל בשבת - בהנהגה נסית (ניסן) גופא יציאה מהגבלת הטבע (שבת), נס בתוך נס; וההוראה בעבודה דהפצת המעיינות חוצה באופן ד"כל מלאכתך עשוי'" שיחה ג: שאלות בפרש"י: (1) עה"פ (ג, ד) "אם הכהן המשיח יחטא גו'". (ס"כ) "הפסקות . . ליתן רווח למשה להתכונן בין פרשה לפרשה" לימוד מן הדרש. (סכ"א) סכ"ב - שאלות בלקוטי לוי"צ (ע' קפג) - פרטי הדרגות בימות המשיחסכ"ד - שיעור היומי ברמב"ם - גדר המ"ע ד"ככל אשר יורוך" והמל"ת ד"לא תסור גו'" בדברי סופרים שיחה ד: הביאור בפרש"י: (1) "אם הכהן המשיח יחטא גו'". (סכ"ח) (2) ליתן רווח למשה כו'". (סכ"ט) סל"א - ע"ד לימוד הרמב"ם ועריכת "סיומים" על הרמב"ם שיחה ה: סל"ה - הביאור בלקוטי לוי"צסל"ו - "דינער" עבור "שיעורי לימוד הדת" שיחה ו: סל"ז - ההפטורה דשבת החודש בנבואת יחזקאל - בנוגע לביהמ"ק השלישי

שיחה א: ס"א - "שבת הגדול" - "למכה מצרים בבכוריהם" - רוממות הטבע, והקשר לפרשת החודש - המשכת ענין החידוש בגדרי העולם. וההוראה - כל יהודי בבחי' שבת, עד ל"שבת הגדול" שיחה ב: סי"ב - גם להדעות ומנהגים ששבת שלפני כל יו"ט נקרא שבת הגדול -אבוהן דכולהו שה"ג שלפני הפסחסט"ו - שמיני בניסן: (א) דוגמת שמיני למילואים. (ב) קרבנו של מנשה, וביאור הקשר עם הגאולה העתידה, וההוראה - הצעקה "משיח נאו" שיחה ג: סכ"ה - שאלות בפרשת השבוע (סוף פרשתנו) "ומפתח אוה"מ לא תצאו גו'"סכ"ז - לקוטי לוי"צ (ע' ריג) - בענין ימי המילואיםסכ"ח - שיעור היומי ברמב"ם: (א) הקשר דהלכות מלכים עם קרבנו של מנשה, (ב) "המלך מסתפר כל יום" שיחה ד: סל"ו - הביאור בפרש"יסל"ט - הביאור בפרש"י דפ' ויקרא - "אם הכהן המשיח גו'" שיחה ה: סמ"א - הביאור בזהר - בענין משיחת משה לאהרן, וההוראה - בתורה (משה) ישנם כל הענינים, "הפך בה כו' דכולא בה"סמ"ג - לימוד הרמב"ם - תורה שבע"פ כולה; התעוררות ע"ד עריכת "סיומים" על הרמב"ם, והתחלת לימוד מחזור שני; חלוקת משקה - מ"סיום" שנערך בביתו של הרמב"ם בעיר "פאס" שבמרוקו

שיחה א: ס"א - הפתיחה בברכה - "ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה'", ובמיוחד בחודש ניסן, ביום השלישי בשבוע, ובפ' שמיני שיחה ב: ס"ט - סיבת ההתוועדות - אינה קשורה עם איש פרטי, אלא עם המשך "שלשלת הזהב" דחסידות חב"ד והפצת המעיינות חוצה, וסיבה נוספת בהתוועדות זו - סיום לימוד הרמב"ם, "גמרה של תורה" שיחה ג: סט"ו - "הדרן" על הרמב"ם שיחה ד: סכ"ז - היחס של הרמב"ם לאוה"ע, הן בספרו - הלכות ז' מצוות ב"נ, והן בהנהגתו בחיי היום-יום - הושטת עזר וסיוע לכל אדם, יהודים וגוים, ולכן, יש לעשות "שטורעם" אודות הרמב"ם - ובפרט בקשר ליובל ה-850 להולדתו - גם בין אוה"ע, והעיקר - לפעול שיקיימו ז' מצוות ב"נ, "לשבת יצרה" שיחה ה: סל"ה - שיעור חומש היומי, והקשר עם ספר הרמב"ם; חת"ת ומבצעים שיחה ו: סל"ט - י"א ניסן - נשיא לבני אשר, ענין התענוג, תענוג ב"דעה את ה'", עד לבחי' "ועמך לא חפצתי"; הקשר למספר י"א, ולענין הקטורת - שיעור חומש היומי שיחה ז: סמ"ג - סיום ההתוועדות - בצדקה וניגוני שמחה שיחה ט: סמ"ה - חלוקת משקה עבור ה"סיומים" על הרמב"ם שייערכו לפני חג הפסח *   *   * הדרן על הרמב"ם (מוגה) שלימות לימוד התורה ("דעה את הוי'") לעתיד לבוא - "לא יהי' עסק כו' אלא לדעת את ה' בלבד" - שלילת כל עסק אחר שגם הוא עבודה למקום ב"ה, כי אם "לדעת את ה'", ואך ורק לשם ידיעת ה' ("בלבד"), שזוהי שלימות לימוד התורה באופן שנעשה "מוכתר בכתר תורה" (שברמב"ם הלכת ת"ת פ"ג ה"ו), ולעתיד לבוא תהי' מעלה זו אצל כל באי העולם (גם בני נח), ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".

שיחה א: ס"א - מעלת יום ההילולא, ובפרט יום הילולא דנשיא השלישי - המשכת תכלית העילוי "בקרב הארץ". וההוראה - ענין המעשה בפועל, כולל - מעשה מל' כפי', אתכפיא, וביחד עם זה, המשכת כל עניני טוב ותענוג, "מעדנים מצויין כעפר" שיחה ב: ס"ז - ההוראה מסיפור הצ"צ, שאמר דברי חסידות לפני חיילים קאנטאניסטן - כאו"א מישראל, גם הרחוקים מיהדות, מוכן לקבל ענינים של פנימיות התורה; חובת ההשתדלות בזה מתוך זריזות; הזכרת שאר המבצעים שיחה ג: סי"ד - הבעת תודה לאלו שהביעו איחוליהם בקשר לי"א ניסן; התודה לנשיא המדינה וביחוד עבור הסיוע שלו בעניני דת; הנהגת וושינגטון בעניני "כשרות" לעומת הנהגת היהודים להבדיל באה"ק בקשר לגיור כהלכה שיחה ד: סכ"ג - י"ג ניסן הוא כנגד שבט לוי -סתירה בשו"ע אדה"ז ריש הל' פסח; שבט לוי מסמל הסך- הכל של קרבנות הנשיאים, התקשרות כללית לה'סכ"ח - הקשר בין סיום ספר היד עם תחילת הקדמת היד - בשניהם מודגשת השלימות בענין הדעתסל"ב - ביאור בתחילת שיעור היומי ברמב"ם - "מצוה ראשונה ממ"ע"; לשון זו - ע"ד הדגשת הרמב"ם בתחילת ס' היד "מצוי ראשון"; ידיעת ה' צריכה לחדור בקיום שאר כל המצוותסל"ה - ביאור בסיום שיעור היומי ברמב"ם - סיום מ"ע במצות נחלות; ביאור ג' המעלות שבבנ"י - זו למעלה מזו - חלקנו, גורלנו, ירושתנוסמ"ג - סיום ההתוועדות בניגונים וחלוקת דולרים לצדקה; להשלים הנתינות לצדקה עבור כל ימי הסגוה

שיחה א: ס"א - הדגשת הענין ד"פותחין בברכה" בחודש ניסן, ביום הששי, ובסמיכות לחג הפסח - בעשור לחודש שיחה ב: ס"ט - יום הששי - בריאת האדם, כחו לפעול תיקון ושלימות הבריאה - "מילאו את הארץ וכבשוה"; הן בחיים הפרטיים - "פרו ורבו", וחינוך הילדים, והן בחיים הכלליים - "לשבת יצרה" ע"י קיום שבע מצוות בני נח; רגע של שתיקה בכל בתי הספר; הכרזת נשיא המדינה על יום החינוך והצורך בקיום שבע מצוות בני נח שיחה ג: ס"כ - הדגשת הרגע המדוייק דמאורעות חג הפסח - ביטול הגלות "בחצי הלילה", ויציאת מצרים "בעצם היום הזה"; הצורך לייקר כל רגע ורגע; העבודה דיצי"מ הן במצב של תכלית החושך - "בחצי הלילה", והן במצב של "שלימות העבודה" - "בעצם היום הזה" שיחה ד: ס"ל - הדרן על מסכת תענית וספר הרמב"ם - י"ל בפ"ע; מבצע פסח ושאר המבצעים שיחה ה: סל"ב - מזמור פ"ג בתהלים - "אלקים אל דמי לך וגו'"; הדפסת ספרי התניא - הפצת המעיינות חוצה - הכנה לגאולה; ספר התניא הוצאת האלף, וחלוקתו לכל המשתתפים בהתוועדות *   *   * הדרן על הרמב"ם (מוגה): גדר מצות ידיעת ה' לשיטת הרמב"ם בריש ספר היד, והקשר לסיום ספר היד; ביאור לשונות הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ב הי"א, פ"ד ה"י) בנוגע למעשה בראשית ומעשה מרכבה; הכרח הקדמת לימוד ענינים אלו ללימוד ההלכות שלאחריהם (ברמב"ם). *   *   * הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמב"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

שיחה א: ס"א - א) בכל דבר שבעולם - ענינו הפרטי והקשר עם ענינים נוספים, והטעם - לפי שכך הוא בתורה וישראלס"ו - ב) שבת הגדול - הנס ד"למכה מצרים בבכוריהם", הכרה וראי' שאפילו ענין זה קשור עם חסדו של הקב"ה - "כי לעולם חסדו". וכל זה - ע"י עבודת בנ"י בלקיחת קרבן פסח שיחה ב: סי"ג - י"ב ניסן - נשיא לבני נפתלי, שהקריב "כנגד האבות והאמהות" - עבודת האבות, יחו"ע וביטול במציאות; מילוי שליחותו של הרבי באופן של ביטול במציאות שיחה ג: סכ"ו - א) שאלות בפרש"י (טז, ג) - "בזאת יבוא אהרן אל הקודש"סכ"ח - ב) בענין זדונות נעשו לו כזכיותסכ"ט - ג) בענין "מיד הן נגאלין"ס"ל -ד) שאלות בלקוטי לוי"צ (ע' רעח ואילך) - מעלת נדב ואביהוא שיחה ד: סל"ב - א) הביאור בפרש"יסל"ד - ב) הביאור בלקוטי לוי"צ שיחה ה: סל"ו - השלמת הדפסת "דפי-השער" דספרי התניא שיחה ו: סל"ז - מבצע פסח *   *   * הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמס"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

שיחה א: הדגשת נצחיות התורה בלקו"ת דפרשתנו. (ס"א) שיחה ב: קרבנו של נשיא שבט שמעון - בה' ניסן - "על סדר מעשה המשכן". (ס"י) שיחה ג: שאלות בפרש"י (ריש פרשתנו) - "ויקרא" סתם, ולא פירש מי הקורא. (סי"ח) שאלות בלקוטי לוי"צ (ע' קע) - הקצר קצרה ידי מפדות. (סי"ט) הנחושת דכיור וכנו - מראות הצובאות - לא נכלל בנחושת התנופה. (ס"כ) מעלתן של נשי ישראל שהעמידו "צבאות רבות"; שלילת הענין דתכנון משפחה. (סכ"א) קדושת המשכן וביהמ"ק - קדושה כללית ופרטית. (סכ"ו) קיום הוראותיו של נשיא הדור - דבר הכרחי. (סכ"ט) שיחה ד: הביאור בפרש"י. (סל"א) מבצע פסח, וזהירות מאיסור חמץ. (סל"ג) דיוק לשון השו"ע "בכל רגע ורגע" - בנוגע לאיסור חמץ. (סל"ד) ביעור חמץ בעבודת האדם. (סל"ה) שיחה ה: סיום קאפיטל פ"א בתהלים. (סל"ח) הביאור בלקוטי לוי"צ. (סל"ו)

שיחה א: בעשרה מישראל העילוי ד"אלקים נצב בעדת א-ל", "קדמה שכינה", ובאופן ד"נצב", ובמעמד כו"כ עשיריות מישראל - ביתר שאת, ובפרט במקום קדוש, וביומין זכאין. (ס"א) שיחה ב: סיפור על יהודי בעל "יאכטה" שפעל על "רב החובל" לחשוב אודות בורא העולם - ע"י שהלך לבטח דרכו בהנהגתו האישית. (ס"ז) שיחה ג: חג הפסח - זמן מסוגל לענין החינוך: הצורך לחוקק חוק שבכל בתי הספר העממיים יהי' בהתחלת היום "רגע של שתיקה". (סט"ז) שיחה ד: ההוראה ד"יום הולדת" - היות האדם "ברי' חדשה", ולכן אין לו להתחשב במצבו הקודם. (סכ"ד) שיחה ה: ה"מבצעים" ושייכותם לחג הפסח. (ס"ל) ענין בנגלה - חיוב דצלי בקרבן פסח. (סל"ה) "הדרן" על מסכת מגילה - מיסמך גאולה לגאולה. (סל"ו) שיחה ו: אמירת "מה נשתנה" ע"י עורך ה"סדר", לאחרי ששואל הבן - כדעת הרמב"ם. (סל"ז) הדגשת מצות הצדקה בליל הסדר; חלוקת דולרים ע"י ה"טנקיסטים", לתת לצדקה עבור צרכי הפסח. (סל"ח)

שיחה א: יום ההילולא - "פועל ישועות בקרב הארץ", באופן של עילוי והוספה משנה לשנה, ושייך לכאו"א מישראל; הקשר ד"פועל ישועות בקרב הארץ" לבעל ההילולא - שענינו הפצת המעיינות חוצה. (ס"א) שיחה ב: ההמשכות דיום ההילולא - ע"י ההתקשרות עם תורתו ומעשיו: תורתו - ביאור בענין חודש ניסן, י"ג ניסן - בגימטריא אחד, ופ' שמיני; ומעשיו - הדגשה מיוחדת בנוגע לגמ"ח. (סי"א) שיחה ג: "והגדת לבנך" - הקדמת ה"רשע" לפני "שאינו יודע לשאול", וההכרח לבטל את ה"בורות" ו"עם הארצות". (סי"ח) שיחה ד: י"ג ניסן - התחלת הנשיאות של אדמו"ר מהר"ש, שענינו - "לכתחילה אריבער", אבל - בעולם התיקון דוקא. (סל"ב) שיחה ה: שקו"ט בענין נתינת צדקה במוצש"ק, בקשר לצוואת ר"י החסיד שלא להוציא ממון במוצש"ק; חלוקת דולרים ע"י ה"טנקיסטים". (סל"ז)

שיחה א: ההוראה ד"שבת הגדול" - לפעול גדלות בענין הטבע (שבת, שבכלל ימי השבוע), עבודה בעניני הטבע. (ס"א) שיחה ב: ההוראה דפ' צו - "אין צו אלא לשון זירוז", זירוז וזריזות בעניני קדושה; וההוראה די"ב ניסן - שבו הקריב הנישא לבני נפתלי, שענינו "אילה שלוחה . . קלה לרוץ", זריזות בעניני הרשות שנעשים "לשם שמים". (סט"ז) שיחה ג: הביטול דמצה והמציאות שבה, העדר ושלילת הגאוה, וביחד עם זה "אחד משמונה שבשמינית" - תוקף המציאות של יהודי, כי מציאותו היא - מציאותו של הקב"ה, "אני אמרתי אלקים אתם". (סכ"ו) שאלות בפרש"י (ח, ח) - "אורים, כתב של שם המפורש". (סל"א) שאלות בלקוטי לוי"צ (ע' ריג) - משיחתו של אהרן ע"י משה. (סל"ב) שיחה ד: הביאור בפרש"י. (סל"ה) הביאור בלקוטי לוי"צ. (סל"ח) תוועדות נוספת במוצש"ק - יום ההילולא דאדמו"ר הצ"צ. (סמ"א)

1. Importance of children on Purim and Pesach; preparations to Pesach; all children should be in category of the “wise.”2. Lesson from Rosh Chodesh — Jews must ascend in matters of Judaism; connection of above with redemption; lesson from Rosh Chodesh Nissan — notification of the redemption, and unity of all Jews.3. Directives for children before Pesach.

1. Lesson from Rebbe Rashab’s name, Sholom DovBer; joining and elevation of the secular to the sacred; bear is “fleshy” and “has no rest;” Torah brings peace to the world; lesson from Shabbos.2. Explanation of sacrifices; explanation of Rashi on Vayikra 1:9 — the sacrifice is a “pleasant odor before the L‑rd.”3. A girl kindling Shabbos lights for first time should make the blessing Shehecheyanu.4. Lesson from Zevulun; distinction of service of businessmen on Shabbos; service with joy.

1. Shabbos Hagadol is miracle of “Who struck Egypt through its first-born;” miracle of Shabbos Hagadol was through the Egyptians themselves; non-Jews help Jews to leave exile.2. Lesson from above; rising above limitations; everything utilized for service to G‑d.3. Lesson from events of the “tenth of the month;” service of “draw away from idolatry and take mitzvos;” lesson from “the people went up from the Jordan” — one must always rise to higher levels.4. Explanation of this week’s parshah — why are these sacrifices different from others?5. Explanation of Zohar on this parshah — difference in atonements procured by Torah study and sacrifices.6. “Eightieth year.”

הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמס"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

ענין "הרחב פיך ואמלאהו" לפי' הירושלמי (תענית פ"ג ה"ו)

1. Yartzeit “effects salvations in the midst of the earth;” Jews must make “vessel” to receive revelations.2. Mission to spread Chassidus to all Jews; success comes from G‑d.3. Special nature of Tzemach Tzedek’s yartzeit; one must actually “go down to Egypt” to help a fellow Jew; parable of Mezritcher Maggid.4. Proclamation of Day of Reflection.

ג' הענינים - יום ההילולא ב' ניסן, הדפסת ספר התניא בא' מהשבעים לשון, וחלוקת המצות; ק"כ שנה להולדת אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, השייכות לנשיא ישראל, רועי ישראל לא יפרדו מעל צאן מרעיתם, ובפרט ע"י ממלא מקומו - כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ; הקשר של יום ב' ניסן עם הדפסת התניא (באנגלית בהוצאה חדשה) וחלוקת המצות - בענין הפצת המעינות חוצה; הדגשת הענין בשנת "הקהל"; הקשר דכל הנ"ל לברכת החמה וע"י כל זה - קירוב הגאולה.

מעלת כינוס בני ישראל בכלל ובפרט לשם מצוה ובצירוף נתינת צדקה - פעולת שלימות בעולם עד לשלימות דהגאולה. (ס"א) מעלת יום הרביעי (שבו בתולה - כנסת ישראל - נשאת למרות חושך הגלות) - יתרון האור מן החושך, תכלית האור: חמה בתקופתה. (ס"ז) ההוראה מנשיא היום - ראובן ע"ש "ראה ה' בעניי" - ועי"ז תוספת באהבת ישראל להקב"ה ואהבת הקב"ה לישראל. (ס"ט) הוראת השיעור היומי בחומש - תכלית הנגע בבית - בעשירות שתבוא עי"ז וכך כללות הגלות - ירידה צורך עלי' - לשם הגאולה; ניגון הקשון בבית המקדש - "וישבו שם וירשוה". (סי"א) בפסוק הנ"ל "וזרע עבדיו" - מעלת ילדי ישראל "צבאות ה'" המצפים לביאת המשיח. (סט"ז)

שיחה א: הלימוד מקרבנות הנשיאים אשר "הנשיא הוא הכל": בכחו של כל יחיד לפעול על העולם כולו; הוראת נשיא היום - אפרים: תכלית חושך הגלות ("בארץ עניי") הוא יתרון האור שעי"ז ("הפרני") ועפ"ז - ביאור גודל הירידה שמדור לדור. ההוראה לפועל בעצמו ועם הזולת באופן ד"הפרני". (ס"א) שיחה ב: קביעות ז' ניסן בשנה זו - ביום השבת (כבשנת הקרבת הנשיאים): הביאור בזה ע"פ נגלה ובפנימיות הענינים וההוראה ע"ד הפעולות "בארץ עניי" עד לאופן דהקרבה ומסירת נפש. (סי"ז) שיחה ג: שאלה בפירוש רש"י (יד, לב) - "ונתתי נגע צרעת… בשורה היא להם כו'". (ס"מ) בלקוטי לוי יצחק (בפ' תזריע) בענין נגעי בתים וביאור פרטי הדרגות שב"רוח מסאבא". (סמ"ב) הביאור בפירוש רש"י (ע"פ פשוטו של מקרא). (סמ"ט) "יינה של תורה" שבפירוש רש"י בענין האמורי מל' "אמור" (דיבור) וההוראה (מכללות הענין דנגעי בתים) - ע"ד בירור הניצוצות שבכל מקום, גם ברשות הגוים. (סנ"א) שלילת מסירת חלקים מארת ישראל לידי גויים כו'. (מנ"ה) שיחה ד: מענה לשאלות (על המדובר בהתוועדויות שלפני זה):א) בענין כפרת יולדת. (סנ"ח) ב) בפירוש רש"י עה"פ (בפ' שמיני) "יין ושכר אל תשת - יין דרך שכרותו". (ס"ס) ג) בענין מעוברת כ"קוואטער" בברית מילה וכשושבינין בחופה. (סס"ב) התעוררות ע"ד לימוד הלכות החג (ובמיוחד המיוחדים בשנה זו) ע"ד "צבאות ה'" וכן ע"י גדולים ורבנים. (סס"ד) הביאור בפירוש רש"י (בפרשתנו ע"ד בתי האמוריים). (סע"ד) לימוד מדוייק ל' רש"י ע"ד הדיוק בחינוך ("לא פחות ולא יותר"). (סע"ט)

שיחה א: "פותחין בברכה" - ביאור הכוונה והמעלה בזה - המשכת ברכתו של הקב"ה, כפרט ובקשר ל"גבורות" - תגבורת ההמשכה וההשפעה. שיחה ב: הכרת תודה לכל המברכים ובמיוחד - לנשיא ארצות הברית שיתרפא מחליו כו'; מהמאורע (של הנסיון לפגוע בו) יש ללמוד הוראה ע"ד הכרח וחשיבות החינוך (מי שהתכוין לרצוח בא מבית שלא חסר לו כלום ו"לא עצבו אביו" כו') בכלל, ובעיקר - בחינוך להכרה בבורא העולם "עין רואה ואוזן שומעת כו'" והפצת הענין בכל הבתי ספר גם העממיים. שיחה ג: הכוונה דהכרת תודה היא גם שעי"ז פועל כדרוש: כיון שהקב"ה הצילו ונתן לו בריאות הגוף עליו לנצל השפעתו למען צדק ויושר כו' לא רק במדינה זו, אלא בכל העולם; עד"ז צ"ל בעבודת כאו"א מישראל - לנצל כחותיו כראוי ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא - ו"מעלין בקודש". שיחה ד: בהמשך להנ"ל - ע"ד חובת המדינה להשפיע בעולם אמונה, צדק ויושר וכו' עי"ז שלא תהי' תלוי' במדינות אחרות, כפי שהוא עתה לגבי "אויל" (נפט), יש ללמוד מענין ברכת החמה ולנצל את הכחות שאפשר להוציא מן השמש; הטעם שעוסקים בענינים אלו ולא מדברים דברי תורה, מפני שצ"ל "והתפללו אל שלום העיר" וע"פ מ"ש הרמב"ם שע"י פעולה אחת מביא הצלה לכל העולם כו'. שיחה ה: התעוררות ע"ד "מבצע פסח" וכל "המבצעים" ומעלין בקודש - הצעה חדשה (בשיחה שלאח"ז). שיחה ו: מעיקרי ענין "צבאות ה'" - פעולת האחדות (שמתבטאת בכינוסים, בלבושים וכו') והאחדות האמיתית ע"י התורה: כתיבת ספר תורה מיוחד עבור "צבאות ה'" בירושלים עיר הקודש וכל האותיות ימכרו לילדים וילדות שלפני גיל מצוות. פרטים שונים במבצע. שיחה ז: ביאור הוראות השיעור היומי בחומש, בענין "שחוטי חוץ" - ע"ד הזהירות שחלבו ודמו של יהודי (התענוג וההתלהבות כו') לא ינוצלו לענינים שהם "חוץ" לקדושה, אלא רק "על מזבח ה'".

שיחה א: בשורה טובה על התחלת כתיבת הספר תורה ל"צבאות ה'" וביאור המעלה בכתיבת ספר תורה חדשה. (ס"א) המשך הכתיבה - בבית הכנסת צמח צדק שבירושלים העתיקה לפנים מן החומה. (ס"ה) התעוררות ע"ד השתתפות כל ילדי ישראל ב"סדר" כולל ה"בן חמישי". (ס"ז) שיחה ב: הוראות מפורטות לגבי רכישת האותיות בספר תורה (ע"פ הגורל, שלא להודיע לילד באיזה אות זכה, עריכת תעודה לכל ילד וכו'). (סט"ו) שיחה ג: המשך הוראות הנ"ל (לגבי צורת התעודה והציורים שעלי'). (סכ"א) ביאור תורת הרב המגיד עה"פ (בפרשת השבוע) "ושמרת את חוקותי… אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - דרך משל מציצית שע"י קיום המצוה נעשה "ציצית חי". (סכ"ד) ענינו של אדמו"ר הצמח צדק - איחוד נגלה וחסידות ולפני ההילולא שלו - התעוררות להוסיף התמדה ושקידה בלימוד התורה ועי"ז להתכונן ליום ההילולא. (סכ"ז)

שיחה א: עליית "עמלו שעמלה נפשו" של בעל ההילולא, הצמח צדק, ביום זה; העילוי הוא בעמל "כל ימי חייו" הכולל ב' אופני העבודה דאתכפיא ואתהפכא (ביאור ענינים בחיי האדם, בתקופות השנה ובנשיא ישראל). (ס"א) ביאור הקשר בין יום ההילולא וחג הפסח - במיוחד בשנה זו - ערב פסח שחל בשבת ועבודת ההכנה לחג הפסח היא בי"ג ניסן - וההוראות בעבודת האדם. (ס"ח) שיחה ב: שייכות יום ההילולא דהצמח צדק - נשיא הג' כנגד ספירת הדעת הכוללת את כל המדות - לעבודת ספירת העומר ו"שומץ מנהו (מעבודתו) שייך לכאו"א. (סי"ז) מעניניו המיוחדים של הצמח צדק - מסירות נפש להצלת ילדי ישראל - ה"קאנטאניסטן", ובזמננו - גודל ההתשדלות בהוספת ילדים ל"צבאות ה'" וכן בהשפעה (באופן הראוי) על "ראשיכם שבטיכם". (סכ"ג) ע"ד חשיבות לימוד הלכה למעשה ובפרט ב"הלכות החג". (סכ"ח) שיחה ג: מענה ל"טענה" - "מה יעשו אם משיח צדקנו יבוא לפני סיום כתיבת הספר תורה". (סל"ה) המשך (מהתוועדות דאור לי"ב ניסן) - הוראות מפורטות ע"ד קניית האותיות, הרישום וכו'. (סל"ז) שיחה ד: חשיבות קניית האותיות גם ע"י ילדים קטנים ביותר בעצמם וכן עבור אלו ש"מאחורי מסך הברזל". (סמ"ב)

שיחה א: כל עניני התורה והוראותי' נצחיים הם, ועפ"ז - ביאור פסוקי קרבן פסח (בפ' בא) - על סדר הכתובים ופרטי ההוראות בעבודת האדם. (ס"א) שיחה ב: שקו"ט בענין שתיית יין בהתוועדות זו, ולפועל - מסירת חלק מהפירות והיין להמרא ודאתרא. (סי"ט) שיחה ג: מהענינים המיוחדים דפסח מצרים - ענין הקרבן בבית, וההוראה - ע"ד הפיכת כל בית יהודי למשכן, ואין זה "פשט'ל" כו'. (סכ"ב) שיחה ד:  שייכות עבודת בית המקדש לכאו"א מישראל, ובהמשך לזה - שאלות בפירוש רש"י (טז, ג) - "בזאת יביא אהרן… גימטריא שלו ד' מאות ועשר". (סל"ג) בלקוטי לוי יצחק (ע' ערה) - בענין ג' הפירושים עה"פ "עבדו את ה' ביראה". (סל"ח) שיחה ה: הביאור בלקוטי לוי יצחק וההוראה בעבודה - בענין השמחה. (ס"מ) הביאור בפירוש רש"י ע"פ פשוטו של מקרא וע"פ "יינה של תורה" (בענין עבודת היראה). (סמ"ט)

שיחה א: הדגשת החיוב ד"להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - בראש חודש ניסן, וממילא - יש להתבונן בעבודת ישראל בשזכותה יצאו ממצרים. (ס"א) שיחה ב: בהכנות לפסח בלטו הילדים (ולכן אח"כ "הם הכירוהו תחלה") והציווי "שה לבית" כולל אותם. (ס"ה) ההכנות לבנין המשכן היו עוד במצרים - בנטיעת עצי שיטים והילדים השתתפו גם בזה. (ס"ו) שיחה ג: הדגשת הנ"ל בראש חודש ניסן יום הקמת המשכן. (ס"ז) ללמוד מנחשון בן עמינדב שלא להתפעל מהסביבה. (ס"ח) להתבונן בכל פרטי יציאת מצרים, וכשם שאז "הם הכירוהו תחלה" כך גם בהגאולה העתידה; "ואהבת וגו'" להשפיע על החברים. (ס"ט) שיחה ד: כל ילד יזכיר להוריו - מתוך כבוד ובדברים היוצאים מן הלב - על ההכנות לפסח בתכלית הכשרות וישתתף בכך בעצמו. (סי"א) שיחהה ה: עי"ז - בנין בית המקדש השלישי החל מ"בניית" המשפחה שתלוי בעיקר בהנהגת הילדים, וכנחשון בן עמינדב - לא להתפעל משום קושי. (סי"ד) שיחה ו: סיום הכנס בצדקה. (סי"ז)

שיחה א: "והשיב לב אבות על (ידי) בנים" - בפנימיות הענינים, הקב"ה וישראל, ושייכותו לימי הפורים; התשובה לטוענים מהו המקור ל"שטורעם" ע"ד הפעולות עם ילדי ישראל - כן הי' "בימים ההם" בגאולת פורים, אלא שגאולת פורים היתה צעד אחר צעד, ועתה - גאולה שלימה שמתבטל כל מציאות הגלות; הרמז לכך ב"אלף זעירא" ד"ויקרא"; הדגשה נוספת - בקשר להפצת המעינות, שנת השמיטה וראש חודש ניסן. (ס"א) שיחה ב: ג' אופנים בהתחלת התורה: א) בראשית, ב) החודש הזה לכם, ג) חומש ויקרא, הביאור (בפנימיות הענינים) במעלת כל אחד מהם; ביאור פרטי לשון המדרש "יבואו טהורים (ילדי ישראל) ויתעסקו בטהורים" (קרבנות); ההוראה: בענין ההשתדלות המיוחדת בפעולות עם הילדים שפועל גם על הגדולים. (סי"ב) שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ד, יט) "ואת כל חלבו ירים". (סל"ג) שאלות בלקוטי לוי יצחק (ע' קסט) - בענין "הנצנים נראו בארץ". (סל"ה) רמזים להפעולות עם ילדי ישראל בזוהר ובהפטורת פ' ויקרא. (סל"ו) הטעם שאדמו"ר הזקן כתב בשלוחן ערוך דיני חיוב קטן בקרבן פסח. (ס"מ) חשיבות ענין החינוך בכלל ובעיקר - בענין ההכנות לחג הפסח. (סמ"א) שיחה ד: הביאור בפירוש רש"י. (סמ"ה) הביאור בלקוטי לוי יצחק. (ס"נ) במלאת ארבעים שנה ("קאים איניש אדעתי' דרבי'") לבוא אדמו"ר מהוריי"צ לארצות הברית צ"ל תוספת בכל עניניו, וגם עד עתה כל אחד הוא תלמיד נשיא דורנו וצריך לפעול בכל המבואר במאמרים והשיחות (שאין להניחם בארון, אלא ללמוד בהם עד שיקרעו) - ובפרט עתה. (סנ"ב) המשך הביאור בפירוש רש"י וההוראה - בענין אהבת ישראל. (סנ"ו)

שיחה א: התורה היא חיינו ובכל דבר צ"ל לימוד הוראה ממנה, ובהתוועדות זו - "פותחין בברכה" להודות לכל המברכים ולכל המשתתפים; קשר מיוחד לימי הפסח שענינם (כמ"ש בהגדה של פסח) "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל". שיחה ב: ענין הכרת התודה וההתמסרות כו' מודגש ביציאת מצרים - שהיתה מפני ש"בני בכורי ישראל" - כפי שרואים ביחס הורים לילדיהם במדה יתירה יותר מביחס ילדים להוריהם. שיחה ג: מלבד תפקידם של הילדים לשמוע להוריהם ולכבדם כו', יש להם שליחות מיוחדת - השפיע, באותם ענינים שהם יודעים, על הוריהם ועל סביבתם - "והשיב לב אבות על (ידי) בנים". שיחה ד: הוראת חג הפסח בשנה זו, שנת השמיטה, ושייכותה לכל השנים; עד"ז - בכמה ענינים בתורה, הדגשה באופן מסוים ומזה - לימוד בכללות הענין: בשמות הממונים במקדש, "ממחרת השבת" (- הדגשה בקביעות חג הפסח בשבת), יציאת העבד בשביעית שלו שחלה בשנת השמיטה וכיו"ב - הביאור בפרטיות בכ"ז. שיחה ה: הלימוד מהקביעות בפ' צו - במעלת הזריזות, וביום השלישי - שהוכפל בו כי טוב. שיחה ו: י"א ניסן "נשיא לבני אשר… מעדני מלך" - ענין התענוג; הביאור בזה בפנימיות הענינים וההוראה בעבודה.

שיחה א: בשבת הגדול כו"כ ענינים ולכל לראש - ע"פ הלכה; ביאור דברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך "שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול וכו'"; ההוראה ד"למכה מצרים בבכוריהם" בעבודה - אתהפכא וביטול הגדרים - "מצרים" כולל "מצרים" דקדושה; הוראה בענין שהזמן גרמא - בענין "והשיב לב אבות על (ידי) בנים" שאפילו ילדי הגוים טענו לפרעה לבקש שישלח את ישראל; השפעת הילדים על הוריהם צ"ל בדרכי נועם ובכבוד הראוי לאב ואם. (ס"א) שיחה ב: ההוראה מקביעות שהזמן גרמא בי"ב ניסן, המוסיף שלימות אפילו ביום ראש חודש  - להוסיף תוספת שלימות ב"והשיב לב אבות" וב"מבצע פסח", לגבי הימים הקודמים; שייכות הקריאה ד"זאת חנוכה" ו"בהעלותך" לי"ג ניסן בפנימיות הענינים (דלא כהערת הר' נאה). (ס"י) שיחה ג: ההוראה מהקביעות בשבת פ' צו - "לשון זריזות מיד ולדורות", שבאופן זה צ"ל כללות העבודה; ואף שעבודת הנשיאים היתה "לפי שעה" הרי המשכן הוא נצחי (ויתגלה לעתיד לבא) וכל מה שפעלו בו הוא נצחי; ובעבודה: צ"ל "נשא את ראש, עבודה דמסירות נפש; ותכליתה - קיום תורה ומצוות בפועל, ולכן - תחילה יעבוד בעצמו ואח"כ ישפיע על יהודי הוסף - בעניני פסח כפשוטם. (סכ"ג) שיחה ד: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ז, יב) "והקריב על זבח התודה וגו'". (סל"ז) שאלות בלקוטי לוי יצחק (ע' ריג) - בענין אש שעל המזבח בדמות ארי'. (ס"מ) המשך (מליל י"א ניסן) בענין "בההוא נייחא דארעא כו'" - תוספת שלימות גם בענינים שהם לכתחילה (יציאת העבד, בשש שנים שלו, בשמיטה, ספירת העומר "ממחרת השבת" כפשוטו. ועוד. (סמ"א) שיחה ה: הביאור בלקוטי לוי יצחק. (סנ"א) הביאור בפירוש רש"י. (סנ"ה)

פותחין בברכה, ברכת החג לכל ישראל; ע"י הנהגה ברורה ע"פ פסק דין ברור בשולחן ערוך, ביחס להמצב בארץ הקודש, יפעלו הפסקת ההתנדנדות ("שאקעלען זיך") בעולם; "הנזהר במשהו חמץ מובטח כו'", עת רצון דימים אלו בענין ד"לא ינום כו'", והשיב לב אבות כו'. (ס"א) הוספה בתורה ומצוות בפעול תכריח את אלו שמתנדנדים (לגבי המצב הבטחוני) ואת אומות העולם הצריכים לסייע לעשות את התלוי בהם כראוי. (ס"ז) ברכה ותודה לילדים שהשתתפו בפעולות ההכנה לחג הפסח, ועי"ז מעוררים הענין ד"נער ישראל ואוהבהו" למעלה, ומבטלים את הגלות; גודל ההשתדלות להביא יהודים רבים, ובפרט ילדים, לקיום כל מצוות חג הפסח ולתורה ומצוות בכלל. (סי"א) ע"י קיום תורה ומצוות, בתוקף, ושמירת כל השלימויות באופן ברור - יפסיקו המנהיגים להתנענע וינהגו ע"פ פסק דין התורה (שצריך להנתן ע"י הרבנים באופן ברור); התחלת כל הנ"ל - ע"י הילדים; ומעלה בזה - ביום סגולה דהילולת אדמו"ר הצ"צ. (סי"ד)

א-ג) שייכות שבת הגדול לפסח; ביאור בלשון אדה"ז בשו"ע: ואותו היום שבת הי׳ שהרי בה' בשבת יצאו ישראל ממצרים; ד) ב"נס גדול״ דשבת הגדול ; ה-ז) יצי"מ יסוד גדול ועמוד חזק כו'; בפסוק: אשר הוצאתיו מאוץ מצרים; היציאה ממיצרים וגבולים ע״י התעוררות הנפש האלוקית ולימוד התורה; ח-יג) בטעם ה״נס גדול" עוד בטרם היציאה ממצרים; הנס גדול ע"י עבודת בנ"י באופן דילוג מן הקצה אלהקצה; בגאולה קרובה, כימי צאתך מאמ"צ גו׳; יד-יט) החידוש בעבודת יציאת מצרים דפסח ושבת הגדול על זכירת יציאת מצרים דכל השנה; כ-כב) שייכות מיוחדת דחינוך לחג הפסח; כג-כד) אודות שאלת הד' בנים, וסדרם; כה) הדין בקרבן פסח ״מביא ושוחט ע״י בנו ובתו הקטנים״; כו-כז) פעולת ״מבצע פסח״ עם כל אחד מישראל; כח) שאלות הד׳ בנים בעניני תורה; במאמר "תכלית הידיעה שלא נדעך״; כט) עשרת המבצעים ו״מבצע פסח״; ל) מאמר ד״ה לכן אמור לבנ״י; לא-לב) ביאור בפירש״י ע״פ צוה ה׳ לעשות; לג) בהערות לקוטי לוי״צ על זוהר פרשתינו במעשה הגמ׳ זבחים בענין "והיו מלכים אומניך״; לד-לה) הכרת תודה לאלו שאיחלו ברכות ליום ההולדת; מעלת הכרת הטוב; לו-לח) השינויים שעושים בפסח ״כדי להתמיה את התינוקות״; לט-מד) ביאור שיטת הרמב״ם בדין קטן שהגדיל בין שני פסחים כו׳; חילוק שיטת הלימוד דהגאון הרגוצ'ובי ושיטת הלימוד של הגר״ח מבריסק; בקושיית התוס׳ באכילת קטן: היאך מאכיל פסח שלא למנויו כו׳; בלשון שו״ע אדה״ז: כל דבר שהוא משום חינוך מצוה מותר כו׳ כגון להאכיל פסח לקטן כו׳; מה) קטנות וגדלות בזמן הגלות ולעתיד לבוא; מו-נב) המשך הביאור בפירש״י; נג) ענין פרה אדומה ע״פ פנימיות התורה; נד) המשך הביאור בהערות לזוהר; נה-נו) חסדים וגבורות בעבודת ה׳; נז) בדין חגירת אבנט; נח) מצנפת ואבנט של כה״ג; נט-סב) בגלות, ״היינו כחולמים״ וצ״ל פתרונו לטובה; מעלת הענינים כפי שהם בשרשם בתורה; סיפור מכ״ק אדמו״ר האמצעי שנתעלף בעת שמיעת פ׳ התוכחה; סג) עשרת המבצעים ומבצע גאולה האמיתית. משיחות מוצש"פ צו, אחרון של פסח ומוצש"פ שמיני (משולב) מוגה א) ברמב״ם הל׳ קרבן פסח בדין קטן שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני; ב) ביאור ר׳ חיים הלוי והצפע״נ על הרמב״ם; ג-ו) בלשון אדה״ז: כל דבר שהוא משום חינוך מצוה מותר כו׳ כגון להאכיל פסח לקטן כו׳; ז-ח) במ״ש בצפע״נ: דגם פטור כיון דהפעולה שלו קיימת נפטר אף בזמן שנתחייב; ט) בענין פסח שני רגל בפ״ע; י) בדין קטן שהגדיל בפורים דערי מוקפות שחל בשבת שמקדים לקרוא בי״ד.

ברכת הקב״ה בכל המצטרך, בטוב הנראה והנגלה

א) ביום ההילולא חזורים ומאירים כל הגילויים והארות שהיו בעת ההסתלקות; ב) נס גדול דשבת הגדול; מעלת קביעות י״ג ניסן ביום שלישי; ג-ד) ענין ד׳ ימי הביקור בעבודה הרוחנית; פסח על שם הדילוג; ה-ח) בלשון אדה״ז על יום ההסתלקות ש״פועל ישועות כו׳ לכפר אף על הזדונות״; ט) אור לארבעה עשר כו׳, בעבודה הרוחנית; י) י״ג ניסן וי״ג תשרי ״אח״ד באח״ד יגשו"; יא) זכר יצי״מ הו״ע הקשור בכל התורה; בענין שעבוד מצרים שלא הי׳ בשבת; יב) ביאור בתהלים מזמור ע״ח: אפתחה במשל פי גו׳; יג) גאולת מצרים וגאולה העתידה; יד-טז) מעלת אמירת תהלים, ופתגם הצ״צ ע״ד אמירת תהלים של הרבנית שפעל להוציאו מפטרבורג; יז) שייכות תהלים לענין יציאת מצרים; חצות לילה אקום גו׳; יח) עשרת המבצעים ומבצע פסח; יט-כ) בימי הצ״צ נתבטל ההתנגדות לחסידות; כא) פעולת הצ״צ במס״נ אודות חינוך ואודות ילדי ישראל שנלקחו לצבא; כב-כג) מאמר ״שמע ישראל״ מהצ״צ; כד) ביטול ענין ההתנגדות; כה) הכנות לגאולה; כו) קשר דחג הפסח וחג השבועות לענין החינוך; מ) זכירת יציאת מצרים ומ״ת, הדגשתם ביותר במועדים מיוחדים בשנה; כח) ריבוי כמות פועל על האיכות; כט) הכרזת ״יום החינוך״ בעיר הבירה; ל) מאמר ד״ה הא לחמא עניא; לא-לה) בדין קרבן פסח שהוא קרבן יחיד מעין קרבן צבור; בלימוד ד״ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל״; לו-לז) צדקת ״מעות חטים״; חלוקת דולר לצדקה ע״י הטנקיסטים; חלוקת הדולרים גם במקומות רחוקים ששומעים ההתוועדות; לח) מצה עשירה לעתיד לבוא

שיחה א בתורה יש הוראה איך להתנהג בכל רגע ורגע ;כשמתאספים רבים צריך שיבוא בתוס' במעשה בפועל; יסוד גדול – להודות למי שעושה טובה; תודה לאלה שהתאספו לכבוד מי שעוסק בהפצה וכו'. שיחה ב יום קבלת נשיאות של מו"ח אדמו"ר; עיקר פעולתו בנוגע לחינוך קטנים; תחילת גידול נשיא בישראל בחינוך טוב, ומצד הכרת הטוב פעלו לכל לראש בחינוך; הדגשה מיוחדת בסיום שנת החינוך; י"א ניסן נקבע ל"יום החינוך"; הכנה לימות המשיח שאז יעבדוהו שכם אחד; על אף שיש חיוב חינוך בכל יום, הרי ע"ד חגי ישראל שישנו חג עבור התורה ולקב"ע מלכות שמים וכו' (אף שחיובם בכל יום), הרי זה מוסיף בחיות ובמעשה בפועל. שיחה ג מתקרבים לימות המשיח שאז יעבדוהו שכם אחד, ועל כן המדינה צריכה להשפיע בעולם בשלילת המחשבה ד'כחי ועוצם ידי'; במדינה זו חקוק על הכסף שבוטחים בה'; מציעים שמדינה זו תשפיע על שאר מדינות בענין החינוך, ושילוח נשק לאלה הזקוקים (ושלילת שילוח נשק לאה המתקיפים); לצרף למשלוחים מטבע כסף שכתוב בו כנ"ל; חצי מטורף הצליח להחריב חלק מהעולם ולאבד מליוני נפשות, ההוראה – צריכים לנצל השפעה בחינוך אפילו על אדם אחד; וזה יוסיף ב"לשבת יצרה". שיחה ד בעקבות משיחא כל יום קללתו מרובה משל חבירו; הטעם שהגמרא מספרת זאת על מנת שיוסיפו בטוב ויקדימו רפואה למכה; הוספה בחינוך בשעות לימוד התורה, וכן למבוגרים לפתוח שעות נוספות בתי כנסת; הוספה בכמות מביאה הוספה באיכות; עי"ז מבטלים "ידי עשו" והופכים אותו למסייע. שיחה ה סיסמת מדינה זו – "מרבים עושים אחד", ע"י שיש הכל אפשר להיות "הנשיא הוא הכל" – ענין אחד; אומרים ה' אחד, ולא יחיד, כי עושים מז' רקיעים וד' רוחות ענין א'; הוראה – להוסיף בכמות שזה יוסיף באיכות; זה יביא לגאולה והקרבת קרבן פסח, קרבן יחיד שיש בו עיניני ציבור. מאמר ד"ה כי ישאלך שיחה ו מבצע מצה ושאר המבצעים (שגם הם קשורים לפסח); ונזכה ליצי"מ הכללית.

ימלא ה' כל הברכות וכל המברך מתברך בברכה אין קץ; ונאכל מן הפסחים ומן הזבחים בקרוב ממש.

מאמר ד"ה בכל דור ודור שיחה א סיום מס' פסחים: השייכות דמס' פסחים לשקלים; מחצית השקל, שיהודי הוא שלם רק בחיבורו עם הקב"ה ובצירופו עם יהודים אחרים; חשבון עשר שבטים הכולל את רובן או יוסף, וההוראה מזה; הציווי על ואהבת לרעך כמוך דייקא הוא ציווי על התבוננות; במחצית השקל שני הפכים, וכן בקרבן פסח שמצד א' הוא קרבן יחיד ומצד שני יש בו ענייני ציבור; חגיגה קרבן בפ"ע וגם הכנה לפס, ע"ד גלות וגאולה; ההוראה מזה שירושלמי שקלים הודפס בין הבבלי – שסוגים שונים מתאחדים; בבל – גלות, וע"י אהבת ישראל מגיעים עם תלמוד בבלי לא"י. שיחה ב הטעם שבמורה ועץ חיים יש השבעה על כוונות ראויות ללומד, על אף שענינם הפצת המעיינות; כתוב בלשון שבועה שאינה חלה אם אינו עונה אמן (וכך כל אחד יכול ללמוד), אבל לאידך יודעים את חומר וחשיבות הדבר; שלימות הלימוד דפנימיות התורה – לעת"ל, שאז תרבה שלימות הדעת – ענינו של הצ"צ. שיחה ג מבצע פסח גם בבתי האסורים; שאר המבצעים.

גודל הענין דהכרת טובה; הברכה שמברכים את היחיד, הכוונה בזה הוא, שיגיע להרבים, ואדרבה הרבים מכריע את ענין היחיד שבו.(ס"א) גודל העילוי דה"יחיד", ועד שלפעמים מכריע את הרבים; הכרת טובה להמלכות ולהעומדים בראשה, ובפרט בזה שהם מסייעים לתורה ומצוות. (ס"ח) פסח ענינו "דילוג". ובזה גופא ב' אופנים: א) פסח מצרים שענינו דילוג ממצב לא טוב, ב) פסח מדבר - שענינו דילוג ממצב טוב; ובפרטיות - פסח מצרים דילוג ממצב דזבולון - התעסקות בגשמיות, ופסח מדבר דילוג ממצב דיששכר - לימוד התורה. (סי"א) ביאור רבי יאשיה ורבי יונתן בנוגע ליחיד וציבור מי מהם מכריע; ציבור ויחיד ביחס לכלל ישראל - באם המעלה בהכלל שהם גוף אחד, או שהמעלה הוא בהפרט. (סי"ח) ע"ד הרוצים לשנות בההגדה של פסח, ולהזכיר את ה"שואה", וכן להזכיר את היהודים שמ"אחורי מסך הברזל", דיש לדעת שאין זה הסדר, וזה לא יועיל להענין. (סל"ה) הטעם להמנהג שמזכירים אודות ברכה אחרונה, ע"פ הידוע שהרמ"א הי' מזכיר בפורים אודות תפלת ערבית; ע"ד משפיעים ומשפיעות; ומשפיעים מבין הילדים בינם לבין עצמם. (סמ"ג)

בשבת הגדול אין שום דינים והנהגות מיוחדות וענינו רק שנקרא בשם מיוחד; הוראה מהסיפור דשבת הגדול - יציאה מהמדידות והגבלות דקדושה, מסירות נפש למעלה מהגבלה. (ס"א) הוראה מקביעות שבת הגדול דשנה זו: א) שחל בעשירי בניסן - 1) כקביעות פעם הראשונה, 2) שתיכף כשיש לו עשרה ימים - עשר כוחות הנפש - פועל שיהיו למעלה ממדידה והגבלה, ב) שחל בש"פ מצורע - 1) עבודת אתהפכא, ב) לטהר את הזולת. (ס"ב) שאלות בפירוש רש"י (טו, יב) "וכלי חרש אשר יגע בו הזב", ובלקוטי לוי יצחק על הש"ס מסכת נגעים (פי"ג מי"א). (ס"ד) ביאור בפירוש רש"י ובלקוטי לוי יצחק; מעלת הדלקת נרות שבת קודש. (ס"ה)

הוראה מאברהם אבינו: א) שאם רוצים באמת יכולים "דורכפירן" השליחות לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ב) "ואברכה מברכיך" - שכשמברכים יהודי הקב"ה מברכו. (ס"א) גם בזמן הגלות צריכים לדעת שנמצאים ב"חודש הגאולה" - כי עיקר ענין החידוש תלוי בהנהגתו ובהרגשתו; דוגמא להנ"ל (שחירות תלוי בהרגש האדם) ממה שאירע בימים האחרונים שגביר גדול (בשם "יוז") מת, וכל ימי חייו הי' משועבד לנכסיו. (ס"ב) יהודי צריך לדעת שהכל שייך להקב"ה - רק שנתנו לבן אדם כשליח להשתמש בו כדרוש (לבנות משכן וכו'), וכן בנוגע לחינוך בניו; אי אפשר להסתפק בחירות ברוחניות אלא צריכים לתבוע הגאולה כפשוטה. (ס"ג) כל הכוחות והכשרונות שיש ליהודי צריך לנצלם ע"פ תורה - הן באופן ד"עשירות", והן להשפיע על אינם יהודים; אודות המצב בארץ הקודש. (ס"ד) השתדלות לעזור ליהודים הנמצאים בבתי רופאים ובתי אסורים בכל המבצעים, ובפרט במבצע "מצה שמורה". (ס"ה) "הדרן" על מסכת פסחים - בענין "אבי הבן מברך שתיים". (ס"ז)

הטעם (העקרי) לקריאת שבת זו בשם "שבת הגדול" הוא מצד הנס גדול ד"למכה מצרים בבכוריהם" - אתהפכא דקליפה עוד בזמן הגלות! והימים האלו נזכרים ונעשים; נתינת כח שבזמן הגלות יהי' "משכו - ידיכם מעבודה זרה - וקחו - תורה ומצוות". (ס"א) מעלת קביעות שבת הגדול בשנה זו שהוא בעשירי בניסן (כבפעם הראשונה), והקשר בין הנס גדול לתוכן דיום השבת שבשניהם מודגש אופן הבירור דאתהפכא וההוראה בעבודה. (ס"ב) ביאור באריכות לשונו של אדמו"ר הזקן (בשולחן ערוך סימן תצד) "וכיון שט"ו בניסן הי' בה' בשבת א"כ עשרה בניסן הי' בשבת" שכוונתו בזה שכל הגדר של שבת הגדול הוא תוצאה מיציאת מצרים, וההוראה בעבודה. (ס"ג) שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ח, יא) "ויז ממנו על המזבח"; שאלות בהערות לזוהר (לה, א) עמ"ש ר"י עה"פ ואגודתו על ארץ יסדה". (ס"ה) הביאור בפירוש רש"י, הלימוד במוסר, והנפלאות שבפירוש רש"י; התעסקות ברחובה של עיר בכל המבצעים ובפרט בהנוגע לחג הפסח, כשרוצים שהבן יהי' חכם צ"ל לזה הכנה לפני החג. (ס"ו) הביאור בזהר וההוראה בעבודה; ההתעסקות במבצעים באופן ד"כתמר יפרח"; ביאור במראה מקום כללי שצויין בנוגע ל"מעלין בקודש" דוקא לד"ה ויגש בהמשך תרס"ו, ובנוגע ל"אל תיקרי חרות אלא חירות" צויין לעירובין נד (ולא לאבות פ"ו מ"ב). (ס"ז)

כשמתאספים יהודים "פותחין בברכה" (כמו שהתורה פותחת בברכה - אות ב'); כמה דרגות בברכות, והנעלה שבהם - ברכת הקב"ה שבא אחר עבודת האדם; ברכת רב טוב לכל האיחולים וכו' בקשר לי"א ניסן. (ס"א) הקב"ה נקרא (בב"ר פט"ו ג) "פעלא טבא" מפני שמכין את השכר "מקדם" - לפני עשיית הפעולה, והפירוש הפנימי בזה שהשכר עצמו נעלה יותר - שנמשך מדרגה ד"מקדם" שלמעלה מ"ראש" ונמשך גם למטה ביותר כמ"ש "ואלקים מלכי מקדם - ולכן - פועל ישועות בקרב הארץ". (ס"ב) בחג הפסח נעשו בני ישראל לעם, וכתוב ביחזקאל שהוא "יום הלידה" שלהם, ובמילא הוא זמן המתאים להשתדל בחינוך כשר ע"פ התורה ומצוות ובפרט במדינה זו, ואזי "והשיב לב אבות על (ידי) בנים"; שלילת החופש שעושים בבתי ספר לפני חג הפסח שהוא ללא תועלת ואדרבא כו'. (ס"ג) ההתעסקות ב"מבצעים" - ענין של מעשה דוקא - צ"ל בקול רעש גדול ברחובה של עיר כדי להגיע לכל יהודי; יחודו של מבצע נרות שבת קודש בימים אלו. (ס"ה) "מבצע מצה שמורה"; ארץ ישראל שלמה לגבולותי' של בני ישראל. (ס"ו) ההוראה משיעור היומי "ויהי ביום השמיני"" דקאי על ספירת הבינה שכוללת גם ג' ראשונים ולכן "נטל עשר עטרות"; ספירת הבינה - "עלמא דחירו", מצב של חירות מעמיד את האדם שיפעול בכל דבר למעלה ממדידה והגבלה. (ס"ז) אודות ביטול הגזירה ד"מיהו יהודי" - מחה תמחה את זכר עמלק. (ס"ח)

פותחין בברכה, ברכה לכל השולחים איחולים ליום ההולדת; ופותחים באופן ד"אור" להאיר את העולם; ע"ד ניצול הזמן למבצע פסח, ובאופן ד"צו לשון זירוז". (ס"א) בקשה - באופן של צדקה - מהקב"ה, להצליח במבצע מצה שמורה (כפי שנהגו כו"כ גדולי ישראל), ובפרט שתחלת ההכנה לפסח הוא בפורים שבו מודגש ענין הצדקה. (ס"ב) לימוד מאברהם אבינו שענין הצדקה צ"ל בניצול כל הכוחות; ניצול בעלי עמדות כח, להשפיע על הסביבה לתורה ומצוות ולז' מצוות דבני נח. (ס"ג) סוף מסכת מגילה; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ה) המשותף בפורים ופסח: נשים פורים - מגילת אסתר (משום שאסתר ביקשה כתבוני). פסח - בזכות נשים נגאלו הנשים לא התפעלו מגזירת פרעה; והנקודה הפנימית: בנשים תלוי עיקר ה"משפחה" - חינוך הילדים. (ס"ו) חיזוק והתפשטות ע"י מוסדות; הקמת מוסדות חדשים; כתיבת דו"ח. (ס"ז)

מעלת שקו"ט בתושבע"פ (כיתרון האור מן החושך) - "הדרן" על מס' כתובות: "הכל מעלין לא"י ... דור שבן דוד בא כו'". (ס"א) ביום ההולדת צ"ל חשבון נפש כללי החל מנקודת העיקרית (בכל העבודה ד"לשמש את קוני") - ענין היגיעה ד"אדם לעמל יולד"; "בכל דרכיך דעהו" - בכל רגע ממש כולל שבת ויום טוב כי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה ואם רגע אחד אינו מנוצל לכוונה הכללית - מזיק כוונת הבריאה (משל לזה מבעל הבית'סטע בביתה); לפ"ז מובן מ"ש הרמב"ם "יראה עצמו וכל העולם"; מוכרח להיות ענין התשובה - תיקון כל פרט; הכח לזה - ביציאת מצרים; ביאור בריש קאפיטל ע"ב בתהלים: "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן גו'". (ס"ב) "בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - להכיר שבתוך לבושי הטבע ישנם נסים בדוגמת יציאת מצרים או בהשגחה פרטית בגלוי וזוהי ההכנה לנסים שבגאולה האמיתית והשלימה - כשם שיציאת מצרים היתה ע"י האמונה. (ס"ג) המשך ה"הדרן" על מסכת כתובות - בענין "עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיהיו טוענין פירות" וביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין שינוי הטבע לעתיד לבא; ע"ד התנהגות המפלגות הדתיות בארץ ישראל. (ס"ד) אודות האמונה אל מול מאורעות השואה ל"ע - הטענות הן מפני שראייתנו היא בדוגמת המביט רגע א' באירוע שיש לו תחלה וסוף ומטרה וכו'. (ס"ה) ע"ד "ע"א מוסדות" שבודאי יתרחבו וכו' ד"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים"; ביאור בתחלת קאפיטל עב בתהלים "לשלמה אלקים משפטיך למלך תן", דהי' "דן כיוצרו" ללא עדים והתראה כי ראה את שרש הענינים למעלה. אבל הפסק דין צ"ל לאחרי שהבין כך בשכלו, ועפ"ז - אף ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם (ובאם לאו - גורם היזק), אעפ"כ מצינו שגדולי ישראל לא אמרו "בשם אומרו" לאחר שנקבע בשכלם ובדוגמת הלשונות השווים בראשונים; בענין "ע"א מוסדות" אין להסתפק בקירוב יהודים לתורה ומצוות אלא צ"ל שהמקורבים יהיו "טופח ע"מ להטפיח". (ס"ו) ענין מיוחד בחג הפסח - הדגשת השייכות לדורות הבאים, וההוראה - בחשיבות החינוך. (ס"ז) לנצל את הימים שעד חג הפסח לחלוקת מצה שמורה; בשנה הבאה - ע"ב מוסדות והשתתפות מהתוועדות זו. (ס"ט) *   *   * בענין ב' תקופות בימות המשיח תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.

מבין הטעמים דשבת הגדול כתב אדמו"ר הזקן דוקא הענין ד"למכה מצרים בבכוריהם" כי דוקא בזה מודגש תוכן ענין הגאולה - לאחר ירידת הנשמה לעולם הזה ובגלות כו' והעבודה במסירות נפש עד שפעלה גם על המצרים עצמם. (ס"א) ירידת בני ישראל לגלות מצרים היתה בגזירת הקב"ה וע"י ששמעו לפרעה שעשה עצמו כמסייע בלבנים גבר קושי השעבוד, כך ההולכים בשליחות נשיא דורנו, אינם צריכים ללכת אחר נשיא המדינה שבה הם נמצאים אלא לעסוק בהפצת היהדות ואזי יצליח; "שלח את עמי" צ"ל בשביל ש"ויעבדוני" ורק עי"ז יוצאים ברכוש גדול וע"ז בשליחות. (ס"ב) שייכות פרשת מצורע לשבת הגדול ע"פ מ"ש הרמב"ן דטהרת המצורע היא הכנה לחג הפסח ומ"ש האור החיים ד"צפור החי'" קאי על משיח ודוקא בבחינת "אדם" שייך צרעת ובכאו"א יש ניצוץ משיח; וההוראה בעבודה. (ס"ג) המשך (מליל י"א ניסן) בענין דברי הרמב"ם והראב"ד אודות מצב העולם לעתיד לבא וה"הדרן" על מסכת כתובות; ע"ד גיור כהלכה. (ס"ד) שאלה בפשוטו של מקרא (יד, נג) "וכפר על הבית וטהר" ורש"י אינו מבאר. (ס"ו) בלקוטי לוי יצחק אגרות (ע' רסג) ע"ד אופן הבנת האמוראים. (ס"ז) הביאור בפשוטו של מקרא (ע"פ פירוש רש"י) וה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י. (ס"ח) *   *   * בענין ב' תקופות בימות המשיח תיווך דברי הרמב"ם שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם אלא עולם כמנהגו נוהג, עם דברי הגמרא שעתידים אילני סרק שיטענו פירות (ותיווך הסתירות בדברי הרמב"ם עמצו) - שבתקופה הראשונה דימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ובתקופה השני' יהי' שינוי וחידוש במעשה בראשית.

ויקרא - הקריאה שהקב"ה בעצמו קורא לבניו ("עצם רופט עצם"), וזהו עיקר כל התורה (שבכתב ושבעל פה) שאין ענינה שכל, אלא הקשר שלה עם העצם דלמעלה והמשכת העצם - ע"י לימוד התורה. (ס"א) בהקרבת קרבן עולה אין משתנה המהות של האדם המקריב, אלא הוא נשאר באותה מציאות, וההקרבה פועלת שהתענוג והרתיחה שלו לא תהי' בעניני העולם אלא בעניני קדושה. (ס"ב) הסתלקות דאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במוצאי ש"ק, שאף ש"מת בערב שבת סימן יפה לו" אך נשיאי ישראל אינם חושבים על עצמם ועל העילוי שלהם - סימן יפה לו - אלא על העילוי דכלל ישראל; מיד אחרי ההסתלקות זרחה שמשו של בנו אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ובאופן ד"יהפכו ימים אלו" שיום ההסתלקות גופא נהי' ליום הנשיאות ובאופן נעלה יותר, והוא המשיך את עניני המעינות חוצה. (ס"ג) שאלות בפירוש רש"י עה"פ (א, ב) "אדם כי יקריב מכם". (ס"ה) שאלות בלקוטי לוי יצחק (ע' קע) "אשתכח עמהון כו' אשתכח ביניהון"; אודות "מיהו יהודי". (ס"ו) הביאור בפירוש רש"י; הביאור בלקוטי לוי יצחק. (ס"ז) ביאור מדוע הפרשה מתחילה בקרבנות נדבה ולא בקרבנות חובה. (ס"ח)

כל התורה (גם חלק הסוד) שייכת לכאו"א, גם למי שבגלגול זה איננו שייך כ"א לדרך הפשט; כל עניני עולם הבא שייכים גם בעולם הזה; הבושה בעולם הזה אינה אלא למי שעולם הזה הוא עיקר ח"ו משא"כ מי שרואה עולמו (עולם הבא) בחייו (בעולם הזה). (ס"א) נס דעשירי בניסן שבכורי מצרים, בראותם את השה קשור לכרעי המטה בבתיהם של ישראל, נלחמו בפרעה; ליהודי נוגע מצב אומות העולם מצד עצמם; כשאי אפשר לגשת ישיר לגוי ולפעול עליו, צריך להתנהג כיהודי בגלוי, כדי שהגוי ישאל, ואז יענה לו בתוקף; וזה פועל עליו להאמין רק בה' עד שנלחם בפרעה בגלל אמונתו. (ס"ב) שאלות בפירוש רש"י (ו, ד) "ופשט את בגדיו". (ס"ה) בהערות אאמו"ר על הזהר (בלקוטי לוי יצחק) אינו מבאר את ב' הלשונות "אשתדל" ו"לעי" באורייתא כדרכו; ההבדל בין נברא ובורא באין ערוך, וההתקשרות באלקות הוא מצד רצונו, שזה בא בבחירה חפשית וגם איננו בוחר בישראל משום מעלותיהם או תכונות מיוחדות שבהם; גר שנתגייר, שעוד קודם הגיור הוא גר; הגוי מסכים משום טובת ההנאה שמקבל, אמנם בעצמו מרגיש את שנאתו לישראל ויודע שהוא גוי. (ס"ו) הביאור בפירוש רש"י: מכיון שכשמדבר אודות לבישת הבגדים אינו מונה לבישת בגדים דהוצאת הדשן מכאן שהיא בגדים אחרים; בגדים אחרים - סוג עבודה אחרת; והתאמה למשל בכל הפרטים; מ"יינה של תורה" ההתעסקות עם ה(דשן) זולת, ע"י אותו הכהן רק שמחליף בגדים; אותו הכהן המתעסק ב"פנים" מתעסק בהוצאת הדשן לג' המחנות; צריכים לצאת מחר - י"א ניסן - להניח תפילין; אפשר לתת תפילין על חשבוני, שהמקבל יתן רק השתתפות של דולר אחד. (ס"ז) ביאור בפירוש רש"י (דפ' ויקרא) בנוגע לקרבנות נדבה בתחלת הפרשה. (ס"ח)

פותחין בברכה - ובמיוחד כאשר "כולנו כאחד" (בהתוועדות) שזהו הכלי להמשכת הברכה, עם כל המעלות שבברכת אב לבנו ("ברכנו אבינו") ועד לברכה האמיתית - גאולה שלימה. (ס"א) יציאת מצרים היא לידת עם ישראל וממילא צריך להתבונן מהי התכלית בזה - הקב"ה עצם הטוב ובודאי התכלית היא להגיע לטוב בתכלית השלימות: לכאורה, זהו כאשר מקבלים מלמעלה, בדרך ממילא, אבל הקב"ה גילה דאדרבא, זהו דוקא ע"י יגיעה - "לעבדה ולשמרה", "אדם לעמל יולד" וזהו הטוב בתכלית ולא נהמא דכיסופא כי אדם רוצה בקב שלו; כאו"א צריך להתייגע ב"עמל תורה" וב"עמל שיחה" וב"עמל מלאכה"; גם לפני יציאת מצרים הי' צ"ל הכנה דדם פסח וגם מילה. (ס"ב) הקב"ה הי' יכול לברוא האדם באופן שיקבל הכל ולא ירגיש "נהמא דכיסופא", אבל עתה האופן (ד"קב שלו") ה"ז שלימות נעלית יותר ועי"ז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית; זהו ההסבר להקשיים בקיום התורה ומצוות, כי דוקא ע"י היגיעה לשלימות בתכלית, בכמות - אינו צריך אלא יגיעה באצבע קטנה, ובאיכות - כל מהותו. (ס"ג) שקו"ט בגמרא מהו "(אדם ל)עמל (יולד)", וכיון שבגמרא הובא רק מה שאפשר ללמוד ממנו, מובן שההווה אמינא מגלה הביאור במסקנא (בדוגמת "למה נשנו דברי היחיד"): ההווה אמינא הא' - "עמל מלאכה" - משא ומתן באמונה כדי להיות שותף במעשה בראשית, וכדי להוסיף שלימות בעולם (לאחר שנברא) צ"ל "עמל שיחה" - תפלה (בדוגמת "הקב"ה מצלי יגברו רחמי" כו'); בתוך העולם (שזהו מעלת תפלת מנחה), אבל המסקנא היא - דוקא "עמל תורה", בשכל האדם. (ס"ד) גם קא סלקא דעתך בתורה היא תורה ולכן יש אנשים וזמנים, שענינים "שיחה" ("הלואי שיתפלל כל היום") ו"מלאכה" (עוסקים בצרכי ציבור הפטורים מתורה ותפלה); מזה שהמסקנא באה לאחר הקא סלקא דעתך לומדים ש"עמל תורה" באופן ד"תורתו אומנתו" צ"ל קשור ב"עמל מלאכה" - עניני העולם וכלל ישראל והעולם יהנה מתורתו ("יראה - בעת הלימוד - כל העולם שקול"), שלימודו יהי' בעולם הזה ולא במתיבתא דרקיע וב"עמל שיחה" - ע"י התפלה שקודם הלימוד ולפני זה - יהיב פרוטה לעני, תיקון העולם; וכן העוסקים בצרכי ציבור, "עמל מלאכה" צריכים תפלה וקביעות בתורה (והנפקא מינה רק בכמות). (ס"ה) במלאות שבעים שנה לא חושבים ע"ד מנוחה כו', ואדרבה - "יסוד ע"א מוסדות חדשים"; השתתפות בהוצאות. (ס"ו) "הדרן" על מסכת פסחים - ביאור בענין מקומו של מסכת פסחים בש"ס; וביאור בפלוגתת רבי ישמעאל ורבי עקיבא בענין "בירך ברכת הפסח פטר את של זבח, בירך את של זבח לא פטר את של פסח"; גדר הכלל בדיני ברכות שהעיקר פוטר את הטפילה. (ס"ז) אודות ההכרח בחינוך על טהרת הקודש ושלילת המחשבה שהפרנסה היא ע"י לימוד ב"קאלעדזש" כו'; היהודים שיצאו מ"אחורי מסך הברזל" צריכים להוסיף בעניני יהדות ועי"ז יראו דוגמא לעומדים שם במסירות נפש. (ס"ח) הדגשת תפקידה של "עקרת הבית" בהנ"ל, וביוחד - בענין החינוך - ו"בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים"; ניצול הימים שנשארו עד חג הפסח לחלוקת מצה שמורה. (ס"ט)

שיחה א: בשבת זו מוציאין ג' ספרי תורה, נס וטבע; ויקרא אל משה, ולא נאמר מי הוא הקורא דהקריאה היא למעלה מסדר ההשתלשלות; ה"אל"ף" ד"ויקרא" - אלף זעירא; בכאו"א ישנו קריאה הנ"ל אבל בתנאי שצ"ל באופן ד"ויקרא" באלף זעירא - ביטול; עבודת הקרבנות שבכאו"א. (ס"א) שיחה ב: ג' ענינים (- ש"פ ויקרא, פ' החודש, וראש חודש) כנגד "עולם שנה ונפש". (ס"ב) שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (א, טז) "והסיר את מראתו בנוצתה";להשתדל שלכאו"א יהי' צרכי פסח ובפרט מצה שמורה; מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא;המשך השאלות בפירוש רש"י הנ"ל. (ס"ד) שיחה ד: שאלות בלקוטי לוי יצחק לאגרת התשובה בתחלתו ובסופו; צריך עיון בטעם השם אגרת התשובה דלכאורה הרי הלשון אגרת מורה דהוא דבר ארעי. (ס"ה) שיחה ה: ע"ד הגזירה ד"מיהו יהודי"; הוראה מעזרא שתיקן הענין ד"נשים נכריות". מענה לאלו שטוענים שאינם רוצים לתקן הגזירה ד"מיהו יהודי" כי ההוראה באה מברוקלין; גיור וינה. (ס"ו) שיחה ו: הביאור בפירוש רש"י. (ס"ז) שיחה ז: הביאור בטעם השם אגרת התשובה. (ס"ח)

שיחה א: כמה טעמים בשם "שבת הגדול"; הלכה ואלו ואלו דא"ח; ביאור לשון אדמו"ר הזקן (בשולחנו או"ח ר"ס תל) "שבת הגדול - לפי שנעשה בו נס גדול כו' למכה מצרים בבכוריהם". שיחה ב: השייכות דשבת הגדול לפרשת צו, ובפרט לריש הפרשה - "צו את אהרן" ופירש רש"י "אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס"; מעלת ענין הזירוז ובפרט במקום שיש חסרון כיס; ביאור בזה שהענין דזירוז במקום שיש חסרון כיס נאמר בריש פרשת צו, ולא לפני זה. שיחה ג: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ז, ב) "במקום אשר ישחטו העולה ישחטו את האשם" - "ריבה לנו שחיטות הרבה לפי שמצינו אשר בציבור נאמר ישחטו רבים ותלאו בעולה להביא עולת ציבור בצפון". שיחה ד: בהמשך להמבואר בהמאמר שמיוסד על מאמרי פסח דשנות ת"ש ותש"א יש לעורר עוד הפעם ע"ד ההשתדלות שלכאו"א יהי' צרכי פסח ובפרט מצה שמורה כו'; זהירות יתירה בשנה זו (בנוגע טלטול מרשות לרשות) שפסח חל ביום השבת.ע"פ המבואר בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בפרשתנו (ע' ריב) בענין "עוף יעופף כו' עוף שרשו ביסוד וכו'" יש לבאר מש"כ באגרת התשובה (פי"ב) "וכנודע… מענין עליות עולמות העליונים באתערותא דלתתא בהקרבת עוף אחד בן יונה… או קומץ מנחה" דלכאורה למה מביא דוגמאות מקרבן עני ולא מקרבן בהמה. שיחה ה: המשך הביאור (מש"פ ויקרא) בפירוש רש"י עה"פ "והסיר את מוראתו בנוצתה". שיחה ו: בנוגע הפירוש רש"י בפרשתנו הנה שקו"ט בזה בספר "אור המאיר" להר"מ שפירא מלובלין שקבלתי ממנו כ"דרשה געשאנק". שיחה ז: הוראה מיוחדת מהקביעות דפסח בשנה זו. שיחה ח: הביאור באגרת התשובה.קטע מהנ"להוראה מיוחדת מקביעות דפסח שנה זו דבחול המועד אין בו שבת, ולכן אין זמן הפוטר את האדם מחיוב לימוד התורה, - ה"ז מראה על תוקף החיוב בלימוד התורה.

נתינת תודה לכל אלו שברכו ואיחלו כו'; אין הזמן גרמא לענות לכאו"א במיוחד; להשתדל שלכאו"א יהי' מצה שמורה ועכ"פ בנוגע להכזיתים דליל הסדר.קטע מהנ"ל - מוגה(המשך מש"פ צו) כאו"א ינצל ימי הפסח להוספה בלימוד התורה; הנ"ל מרומז בהשם "פסח" - "פה סח" - דיבור שצ"ל בדברי תורה.

ביאור דברי אדמו"ר הזקן בשולחנו - "שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול". (ס"א) מש"כ בהמכתב כללי (לחג הפסח) "ולהעיר מברכת אשר גאלנו: שמחים בבנין עירך כו' ונאכל שם כו' הפסחים" - פשוט שהכוונה ב"בנין עירך" לבנין ירושלים שיהי' בזמן הגאולה, וכפי שאומרים בתפלה ברוך אתה ה' בונה ירושלים - דוקא ה'". (ס"ג) התלמידים מארץ ישראל צריכים ללמוד תורה באופן אחר לגמרי שזהו ההיתר לנסיעתם משם, וההכנה שלהם לפסח - ע"י שישבו וילמדו. (ס"ד) בהמשך להנ"ל, כשלומדים תורה אין בעיות (במסמכים וכו') להיות כאן; שאלות בפירוש רש"י (יד, יד) "תנוך - גדר האמצעי שבאזן ולשון תנוך לא נודע לי והפותרים קורין לו טנדרו"ס". (ס"ה) המשך (ש"פ שמיני) שאלות באגרת התשובה (פי"א) - "וכמ"ש בעזרא ורב לסלוח"; ביאור בהליקוט השבועי בענין "חזי לאיצטרופי"; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו) הביאור באגרת התשובה; ע"ד "מיהו יהודי". (ס"ז) אודות חלוקת מצה שמורה; המשך הביאור בפירוש רש"י. (ס"ח) המשך הביאור באגרת התשובה. (ס"ט)

נסיעה זו (הבאה בהמשך לקודמה) כבר אין בה את הקשיים שישנם בכל התחלה ולאידך המשכה נעלית יותר.

בדיוק לשונו של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך בהטעם שהעשירי בניסן כשחל בחול אינו יום טוב. (ס"א) י' ניסן התחלת הניסים; בנוגע להבחורים שבאו מארץ הקודש לכאן ללמוד, צ"ל "מפתח אהל מועד לא תצאו (כל) שבעת ימים". (ס"ב) שאלות בפירוש רש"י עה"פ (ו, ו) "אש תמיד וגו'". (ס"ד) המשך (מש"פ ויק"פ) בפירוש רש"י (שמות לה, ל) בנוגע "חור בנה של מרים הי'". (ס"ה) המשך הביאור באגרת התשובה (פ"ד). (ס"ו) המשך (מש"פ תשא, וש"פ ויק"פ) ביאור בפירוש רש"י עה"פ (לד, ח) "וימהר משה", וכן בפירוש רש"י (לא, יח) "ככלותו". (ס"ז) זדונות נעשו לו כזכיות בעבודה עתה, ולעתיד לבא. (ס"ח) הביאור בפירוש רש"י (שבפרשתנו) עה"פ "אש תמיד וגו'". (ס"ט) ביאור בפירוש רש"י עה"פ (ב, ה) "ואם מנחה על מחבת". (ס"י)

המעלות שיש בשבת זו מצד ימי השבוע, החודש והשנה. (ס"א) חודש תשרי - הנהגה טבעית, וחודש ניסן - הנהגה ניסית; ובאמצעם פורים - נס גדול המלובש בטבע. (ס"ב) שאלות בפירוש רש"י (ג, ג) "ואת כל החלב וגו'"; ובפירוש רש"י עה"פ "אשר נשיא יחטא". (ס"ד) ביאור בפירוש רש"י (דשבת שלפנ"ז) בענין הציווים דשמירת שבת דפ' תשא ופ' ויקהל. (ס"ח) הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו) הביאור בפירוש רש"י עה"פ "אשר נשיא וגו'", וענינו בעבודה. (ס"ז)

הטעמים בשם זה ("שבת הגדול") המובאים בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, וההוספה בענינים אלו עתה. (ס"א) תיווך ב' הפירושים ב"כימי צאתך מארץ מצצרים", והעילוי שנוסף בכל שנה בשבת הגדול. (ס"ב) להשפיע על הזולת העניני הפסח. (ס"ד) ביאור בפירוש רש"י עה"פ (ז, יב) "אם על תודה יקריבנו", בענין הניסים. (ס"ה)

הטעם שזכרון הנס ד"למכה מצרים בבכוריהם" נקבע לשבת הגדול (היום בשבוע שבו אירע הנס) ולא ביום י' ניסן (היום בחודש); והמיוחד בנס זה, שבזה התבטא המסירות נפש דבני ישראל; וההוראה - שמילוי פעולת השליחות הוא כשמניח את כל עניניו ועוסק רק בשליחות. (ס"ב) בעשור לחודש הי' גם הציווי על אכילת מצה ולכן יש להזכיר עתה עוד הפעם שיש לחלק מצה שמורה ומהודרת כ"א ובהוספה לגבי השנים שעברו. (ס"ג) אודות התלמידים שבאו מארץ ישראל ללמוד כאן. (ס"ד) הביאור בפירוש רש"י (יח ד) "את חוקותי תשמרו", ובפסוק שלאחרי זה "ושמרתם את חוקתי" (יח, ה). (ס"ה)

ביאור בתורת הצ"צ שנדפסה בחייו - הערות בלקוטי תורה - ובהערה הראשונה מבואר החילוק בין אות יו"ד ואות ה"א וביאור ע"פ פרד"ס ובהלכה. (ס"א) התגלות החסידות באופן של צמצום ועם קושיות (אע"פ שצ"ל הפצת המעינות) בכדי שיהי' היפך זה, ועי"ז נמשך באופן של הפצה. (ס"ב) התחלת עבודת הצ"צ - כניסתו לחדר; ביאור בסיפור אדמו"ר הזקן על "אל"ף זעירא" ד"ויקרא"; זהירות בהכרת ערך עצמו. (ס"ג) אמירת המאמר "משביעין אותו תהי' צדיק" (ג' פרקים הראשונים בתניא) בקשר עם לידת הצ"צ. (ס"ד) ביאור הפסוק "והי' אמונת עתיך וגו'" על ששה סדרי משנה; מעלת שנת המאה (להסתלקות אדמו"ר הצ"צ) כלול מכולא; ברכה לאחינו הנמצאים במיצר ושבי'; השתתפות בקרן המאה. (ס"ה)

ניסן - ראשון לחדשי השנה - פועל בכל השנה ענין ה"נס". (ס"א) מעלת חודש ניסן על חודש תשרי - תשרי עבודת עבד, ניסן - עבודת בן. (ס"ב) ביאור בתחלת וסיום ההפטרה - שמתחילה מדבר אודות עבד ואח"כ בן - כי תכלית עבודת בן היא כשבא אחרי עבודת עבד. (ס"ה) ענין תשרי כלול בחודש ניסן. (ס"ז) ביאור ברשימות הצ"צ על תהלים עה"פ (סה, ח) "משביח שאון ימים". (ס"ט) ביאור בפירוש רש"י (ראש השנה ח, א) ד"ה "יתרועעו". (סי"א)

ביאור בפירוש רש"י עה"פ (יד, ב) "זאת תהי'תורת וגו' - מלמד שאין מטהרין אותו בלילה". (ס"א) ביאור ב"יינה של תורה" שבפירוש רש"י הנ"ל. (סי"א) ביאור ע"פ מה שמבואר בלקוטי תורה בשם הסדרה "מצורע", וזה ע"פ רש"י שמו הוא "זאת תהי'". (סי"ג)

המסקנא שבמדרש ש"בניסן יגאלו" תקיפה יותר אחר שיש בזה איבעיא בגמרא; ע"ד הפצת המעינות שאחר המאסר דוקא; לעתיד לבא יהי' עבודת התשובה בצדיקים (ג"כ) וכמו"כ ניסן (עבודת הצדיקים) בא אחר פ' פרה (עבודת התשובה); דיוק בל' הירושלמי בנוגע לפרה. (ס"א) ביאור הדוגמא (המובא בקשר לההלכה ש"בין פ' פרה להחודש לא יספיק") ש"בין כוס ג' לד' לא מפסיק" ע"פ חסידות, ושייכותו לעבודת הצדיקים ובעלי תשובה. (ס"ו) תשרי - ראש השנה להנהגה טבעית, וניסן - ראש השנה להנהגה ניסית, ויהודי ע"י עבודתו ממשיך נס בטבע. (סט"ו) בתשרי וניסן רואים איך שיום ב' בחודש פועל על יום שלפניו. (סט"ז)

כל הנשמה תהלל י-ה, על כל נשימה צריך לברך את ה', אבל הלל אומרים דוקא על נס גלוי; יום הולדת מזלו גובר גם בענינים גשמיים הנראים לעיני בשר בעיקר כדי לתקן את העבר, ולכן אומרים תחנון ביום הולדת ואפילו ביום הבר מצוה; ביאור מעלת יום ההולדת של ששים שנה שהיא סיבה לעשות יומא טבא לרבנן, וכדי שיוכל להשתף בזה, גם שאינם בכלל רבנן עושים גם סיום מסכתא, ובזה מתחברים מצוה שלמעלה מהעולם עם אכילה ושתייה גשמיים. (ס"א) "הדרן" על מסכת פסחים - ביאור בענין ר' שמלאי איקלעי לפדיון הבן ושאלוהו דזה פשיטא שעל פדיון הבן האב מברך אבל ברכת שהחיינו מי מברך האב או הכהן; פדיון הבן - גאולת בני ישראל, האב מברך - ע"י הקב"ה דוקא. (ס"ב) בבית יהודי צריכה להיות ההנהגה דעולם התקון, וזה תלוי באשה. (ס"ד) ואברכה מברכיך - לאלה ששלחו ברכותיהם. (ס"ה) ברכה ליהודי רוסיא. (ס"ו) בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה, החיוב בלימוד התורה בהתמדה ושקידה גם כו"כ שנים אחרי החתונה. (ס"ח) לספק מצה שמורה, לאלו שאין להם. (ס"ט)

בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים, אמונת בני ישראל בהקב"ה והודאת אומות העולם; מאמין בחי העולמים וזורע. (ס"א) רמז לענין האמונה למעלה מן הטבע בפרשתנו. (ס"ו) (ב)ביאור מאמר רז"ל "כל הנהנה מסעודת חתן ומשמחו זוכה לתורה" דבשניהם יש ה' קולות; ביאור ענין הקול, גילוי אל הזולת; ענין נפש רוח ונשמה חי' יחידה שבנפש. (ס"א) עניני צבור ויחיד; תשובה, חרטה על העבר קבלה על להבא; מעשה בבן אדמו"ר הצמח צדק בנוגע תפלה בצבור. (סי"א) תורה שאומרים בשם הבעש"ט עה"פ "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו": איך נוכל לבטל ולהמתיק הדינים שלמעלה - ע"י אמירת תהלים. (סי"ב) (ג)ביאור מ"ש בגמרא שכל הנהנה מסעודת חתן וכלה זוכה לתורה שניתנה בה' קולות; ענין משל מדבר שלמטה על דבר שלמעלה; ענין הקול - עניני נפש רוח ונשמה חי' יחידה. (ס"א) עניני דומם צומח חי מדבר שבנפש וגוך האדם נפש רוח ונשמה; ענין יחידה שבנפש - החילוק בין אחד ליחיד. (ס"ז)

נחיצות חזרת דא"ח בכל מקום ומסירת דו"ח.

ב' ענינים בעדים: (א) בירור, (ב) קיום; כמה נפק"מ ביניהם; כמה פרטים בדיני עדות וההוראה מהם לפועל. דובר בהמשך להנ"ל: ביאור גדר עדי קיום דקידושין, והא שהקרובים והפסולים הרואים הקידושין אינן פוסלים העדות.

אחד שאל: האם לתת מצות-מכונה לילדים ("מאשין מצות"), וכ"ק אד"ש שלל את הענין.